נגד מטוסים.

יום הזיכרון, איך זה בדיוק יום הזיכרון, תגידו לי?

כשמחר אני הולכת לעמוד בחלקה צבאית נטולת צל, ולראות את הדודניות נופלות על הקבר כאילו לא עברו 12 שנים, ואז לשבת ולראות סרטונים מוקרנים בטלוויזיה וכולם מתייפחים. ואני הצעירה ביותר. רק בת 17.

בכלל הכרת אותו ? את זוכרת איך הוא נראה ? איך הקול שלו נשמע ? האם דיברת איתו אי פעם ?

דם מדמך, בן דודתך, בן 19 כשנפל, ואני אפילו לא זוכרת את היום. איך את יכולה לבוא ולשבת איתם שנה אחר שנה, כשכל שאר הדודנים הצעירים לא מעיזים להראות את פניהם. באיזו זכות את מתיימרת לזכור ? היית בת 6 והמשפחה כל כך גדולה. אפילו לא לקחו אותך ללוויה. 

אבל זה לא רק יום הזיכרון. כמו שהיא כתבה, אני ילדת 95'. כשהמחבל התפוצץ בקניון השרון, שמעתי את הפיצוץ- בדיוק יצאנו מהעיר. שטבחו בליל הסדר המלון פארק- באנו על בסיס יום יומי לבית החולים, והמשפחה עדיין נושאת את הצלקות. 

ומה אני זוכרת ? שברי זיכרון, פיסות, קרעים, הבזקים. אני לא מצליחה לשחזר איפה הייתי, מה חשבתי, מה ראיתי - פתאום מישהו זורק פיסת מידע ויש לי שבריר זיכרון שחוזר ודועך עם הזמן.

ואיך זה בדיוק יום זיכרון, אם אני לא מצליחה לזכור?