מכל ההכנות האלו לל"ג בעומר, ומהעובדה שזה הפעם השניה שאני כותבת את הפוסט כי המחשב שלי דפוק.
ביליתי ארבע שעות בין סופרים, וזה עדיין לא באמת מספיק בשר - אין שיפודים, כי הם מייקרים את העלויות בלפחות עוד חמישים שקלים, והתקציב גם ככה מוגבל מאוד. וכל זה בשביל כמה שעות בהן אני לא ארגיש כל כך בודדה.
שוב חזרתי לשגרת שינה-לא-שינה, ללכת לישון ב3 ולהירדם כשעולה השמש. רגעי חסד קטנים שהם האוויר סמיך וישב ואני מרגישה כאילו אני שוחה בבריכה של שמש, באידיאל שלי ליום קיץ. מנחמה קטנה לשניה.
אני עוד צריכה ללכת להקראה ולהרצות לדני על כמה דברים וגם לשיר לו ולשני היקרים האחרים שיר מסויים שאני חושבת שנורא יתאים להם, כי זה צעד קטנטן לעבר חיים שהם מחזמר.
אין לי גרוש, כי כל גרוש שאני חוסכת נחסך להנאה גדולה-
קסדת לוקי.
לוק הבטיח שהוא יכין לי, אם אני אגייס את הכסף. ולרוע המזל - זה בסביבות 400 שקלים. אבל 400 שקלים הרבה יותר קל לחסוך מאשר 1700 ליפהיפיה שהיא דה ריפר.
אני עדיין מחפשת לי עבודה וגם שמעתי איפה יש אני רק צריכה לגייס כוחות כדי ללכת לשאול.
בזמן האחרון זה כאילו שדניאל (היי) הוא הבן אדם היחידי שאני אשכרה יכולה לדבר איתו. כל השאר נבהלים ובורחים לבכות בפינה.
אויש, אני מוכרחה ללכת, ודווקא כשאני רוצה לכתוב פה.