נגד מטוסים.

אז עדכונים - אני קצת מכורה לרנט. מציקה ל... אני ממש צריכה למצוא לו כינוי שידליק לי את הנר, ושיאהב מחזות זמר, לעזאזל.

ויותר מזה, הנה החלק המפחיד השנה. עוד חודש וחיום אני בת 18. ואלוהים, זה כל כך מפחיד אותי.

אני לא רוצה להיות בת 18. לא רוצה ללמוד, לא רוצה להתנדב, לא רוצה לשלם ביטוח לאומי, לא רוצה להיות אחראית לעצמי. קחו את זה, בבקשה. רק קחו את זה. ממני. כל הלחץ הזה.

אני במקום מוזר, מאוד מאושרת ומאוד מרוסקת ובו זמנית ומעסיקה את עצמי ומנסה לא לחשוב וחושב יותר מדי וחולמת יותר מדי, אני חושבת שהייתי צריכה לדאוג שכולם יגיעו בזמן ואף אחד לא הגיע.

אני... קצת חורים בזיכרון. ובנתב"ג לא מצאו שום דבר מהמוזיקה שלי.

ואחרי שהבסתי את העלית 4, טוב, עוד לא. איזו משמעות אני יכולה כבר למצוא לחיי, הסחת דעת חדשה.

זה שד"ר הזמין אותי לסיום קורס קצינים שלו נפל עלי ממש מוזר. באמת. זה יושב לי בראש כמו זבוב.

ולחזור לכתוב קצת ולשיר הרבה וקצת לרקוד, גם כשהציפורן בבוהן שבורה. ולנסות למצוא הפוגה ומשפטים שנונים.

17 לא היה טוב. בסדר ? הוא לא היה טוב. לא קרוב בכלל. אבל אני רוצה שזה יימשך לנצח. אני רוצה להפסיק להתקדם.

אני רוצה שאת החללים הריקים האלו ימלא עשן דחוס וסמיך, שלא יאפשר לי לנשום. אני רוצה שבמקום דימויים אני ארגיש שלמה. אני רוצה... יופי. בעיקר. אסתטיקה.  שלמות.

או חוסר שלמות.

ליטל מיס פרפקט, ביצ'.

לבקש להרפות קצת, לשחרר רק טיפה.

אני רוצה לשקוע באמבטיה.

יש לך שלוש משאלות. מה תבקשי ?

אותה התשובה הישנה.

1. לחיות במחזמר.

2. אמבטיה ענקית וחמימה ותמידים.

3. איזון כימי במוח.

בכל פעם מחדש.

אני רוצה ליצור יופי. אסתטיקה. גם מוזיקלית. אני רוצה להיות מרוצה מהקול שלי. אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה ודאמיט.  ילדה טיפשה ומפונקת.

עוד חודש כבר לא תהי ילדה? 

נגד מטוסים הוא הבלוג ה14 שלי במספר. פואטי.