נגד מטוסים.

אני לא מאמינה שהברזתי. בלי שום תירוץ, אני לא חולה. אני פשוט כל כך לא רציתי ללכת. אלוהים. אני שונאת את הקורס הזה.

אני כל כך מנסה להחזיק מעמד עם משהו שאני שונאת כל שניה ממנו, שגוזל לי את כל האוויר, שנראה לי מיותר וטיפשי ודוחה, כי זו האופציה היחידה שלי.

כי אין לי פאקינג ברירה. ואז אני נותנת לעצמי להישבר, ולא, זה לא חד פעמי. אני מכירה את עצמי טוב מדי.

לא הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה. מה יהיה ? מה יהיה ?

אני לא רוצה להיות שם. אני לא רוצה להיות. אני לא רוצה.

שמתנהגת כמו ילדה קטנה וחושבת בלי הפסקה למצוא חבל. כי פאקינג שיט, עדיין לא מצאתי משהו ששווה את זה.

*הרגע גיליתי שמישהו עבר לי על כל הבלוג. עברתי לפרטי.