נגד מטוסים.

ועכשיו קצת חופש ובאת הבוקר ולפעמים אני מרגישה שאין בינינו כלום פנים אל פנים רק הורמונים של ילדים בגיל ההתבגרות שרוצים להרגיש שהם לא לבד ואני פשוט מרגישה קצת ריקה ומתגעגעת להתנצחות בפואמות ובמילים שקטות ולא בלחישות אלא בסימנים בצג המחשב ואני רוצה לחתוך את הצלעות שלי רק כדי לקרוע לעצמי את הלב כי המועקה לעולם לא עוזבת אותי ואתם יכולים לנסות להכניס לתוכי כאב ואני אקבל את זה טוב ממש ממש טוב כאילו זה כל מה שהיה חסר לי בחיים והם אומרים שמוטב להגיש נקמה קרה אבל אני פשוט חושבת שאת הנקמה שלי אני לעולם לא אצליח להשיג ואם כן היא תהיה רותחת מאש כדורים ומדם שמתיז.

שמסרבת להשתמש בסימני פיסוק הפעם.