נגד מטוסים.

עכשיו, במקום לדבר על הדברים שמשנים אני אספר לכם שהחלטתי להכין  קוספליי של טאמבלר.

ועכשיו אולי לאזור אומץ לכתוב עליו קצת. אמרתי לו שאני בוטחת בו לחוטין ונתתי לו את הבלוג, אבל, זה לא קל. אני פרנואידית, אני יודעת. והוא אמר שהוא לא נכנס אבל אני כל כך מפחדת לפגוע בו.

ניסיתי להיפרד ממנו, והוא היה מקסים כדרכו והוא ביקש שנתן לזה עוד הזדמנות אחת והסכמתי. לפעמים אני חושבת שאני אוהבת אותו רק כל עוד הוא נמצא. אני בטוחה שאני לא ראויה לו, במאת האחוזים, אני יודעת שהוא יכול להשיג הרבה יותר טובה ויותר מזה, אני יודעת שאני אוהבת אותו הרבה פחות מכפי שמגיע לו. הרבה פחות ממה שהוא מרגיש כלפי. 

זה קצת מכאיב לי, הקהות חושים בזו.

מאוחר וכואב לי הראש ואני רואה פרקים של סדרות כדי להרחיק את העובדה שאני לא באמת קיימת. 

אני אוהבת לדבר עם אנשים מיבשת אמריקה. זה תמיד מה השעה ומה היום. אני מרגישה שאני בעתיד. הו, אלוהים, הראש שלי עומד להתפקע. אני הולכת לישון.

ששוב רוצה לעצב מחדש כי היא כבר לא מרגישה כל כך זהובה. אולי ורדרדה, או אפרפרה.