נגד מטוסים.

אני בוכה כי אני נטל עלייך. לא משנה כמה אתה אומר שאתה אוהב אותי ושאני מחזיקה אותך ושאני מה שאתה צריך. אני יודעת שאני נטל.

שאני מעכבת אותך.

שלדאוג לי ולהקשיב לי ולחשוב על להסתיר את הנשק שלך זה נטל.

ובמקום להסתיר, אתה מפרק אותו לחלקים הכי קטנים שיש, כי אתה יודע שאני לא באמת זוכרת איך להרכיב M16.

ואתה כולך טוב טהור של פיות, טוב כזה שאי אפשר לתאר בכלל. ואתה לא מגיע לי.

א"ג אמר שככה הוא רוצה. שהוא מקנא במערכת יחסים שלנו. שהיא לא מושלמת ושאין נסיכים או סוס לבן, שהחיים דפוקים ואין יפים בחיים וששנינו דפוקים והעולם דפוק וזה כל היופי.

שזה הכי אמיתי שיש.

אז אנחנו כמעט שלושה חודשים ביחד וזה כלום זמן ומרגיש כמו כמעט נצח. ואני בוכה כי אני לא שווה אותך.

כי אני כלום, אני פיסת זבל חסרת עתיד ולך יש את כל החיים לפנייך.

ואין לי שום דבר להציע לך. רק קצת חום גוף וקצת מילים.

ואני יודעת שזו רק אני. ושזה סתם רגע של רגשי נחיתות. אבל ככל שאני מכירה אותך יותר ככה אני מקנאה ומעריצה אותך יותר. 

אתה שלי. איך לעזאזל זה קרה ?