נגד מטוסים.
קצת יותר ממילים אחרונות. |
|
קטעים בקטגוריה: ..
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ההצגה חייבת להימשך.
הוא שמע את זה ברגע שיצא מהבמה למאחורי הקלעים, שליח סיפר לו.
קהות חושים.
זו המילה היחידה שתיארה את הרגשתו ברגע ששמע את הבשורה.
קהות חושים.
הוא התקשה להבין את המילים, התקשה לעכל את המשמעות, החיוך דועך במעוות מפניו, הצחוק נמוג, האקסטזה חולפת.
לאט לאט זה חילחל אליו, המשמעות, המילים.
ואז כאב חד, כאב בצורתו הטהור ביותר.
הכאב של הידיעה.
ברכיו כשלו והוא קרס על הרצפה.
הוא נשם עמוק ולאט, מעולם לא החשיב את עצמו כבן אדם רגשני, אבל דמעה שמנה מהולה באיפור החליקה על לחיו, הוא ליקק אותה והשתנק מהטעם המר של האיפור.
הוא קם והתנשף.
איפשהו מישהו קרא לו, אבל הוא לא שמע.
ואז משהו נגע בו, הוא הביט וראה שיד תופסת ביד, מישהו צעק משהו על זה שכל האיפור שלו נהרס ותיכף הוא אמור להיכנס לבמה.
גררו אותו לשלוחן האיפור בזמן שהוא מבין, מבין שעכשיו הוא צריך לחזור להצגה ולהעמיד פנים מאוהב עד כלות, חזק, מאושר.
האיפור תוקן והמאפרת ציצקה בלשונה; איפה, איפה החיוך?
היא תפסה באצבעותיות את שרירי לחייו ועיוותה אותם לחיוך. הוא השתדל לשמור אותו על הפנים.
הבמאי בא וטלטל אותו; תתעורר, תתעורר, הסצנה הגדולה שלך, תתעורר.
הוא התעורר.
לא; הוא מחה; לא. לא אלך להופיע. לא עכשיו. לא מסוגל.
הבמאי ביט בו בחומרת סבר; זה היום הגדול שלך, זה הסצנה הגדולה שלך. אתה לא יכול לאכזב אותנו.
הוא ניענע בראשו לשלילה; לא מסוגל. לא מסוגל.
הבמאי סטר לו; צא מזה. אתה חייב. לך להופיע. הלב שלך יכול להישבר, אבל ההצגה חייבת להימשך.
הקלישאה החזירה אותו למציאות.
הלב שלך יכול להישבר, אבל ההצגה חייבת להימשך.
הוא העווה חיוך על פניו, הבעה הכי מאושרת שהצליח להפיק, שינן כמה שורות ויצא בקול שמחה וצחוק, כשהדמעות עוד עומדות בעיניו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.