נגד מטוסים.

המחשב שלי היה בתיקון.

אז תקצור של כל מה שעבר עלי עד שהוא חזר-

יום העצמאות, הופעה של שייגעצ, היה מטורף, קיבלתי חיבוק משיקו פלדמןD:

שטויות, שטויות, מטושטש.

קניתי נעלי בובה פרחוניות.

נסעתי לחברים בל"ג בעומר. היה כיפי.

חזרתי הביתה, מותשת, עשיתי אמבטיה חמה, אני יודעת שאין מים, אבל כבר ארבע שנים לא עשיתי אמבטיה בגלל זה, הגיע לי.

הלכנו לנתניה. קניתי עוד זוג נעליים בכחול ואפור. מהממות ונוחות.

זהו.

 לאדעת.

הא, ואני מתחילה איזה טיפול דפקטי.

אחרי קניית שמלות, אני הכי אוהבת לקנות נעליים.

אולי כי אני נעל מטומטמת (:

יום הזיכרון הוא תמיד יום שקשה, ובמקום להיות עכשיו באזכרה הצבאית לזכרו, אני בבית כותבת פוסט.

אני בכלל לא זוכרת את דודני שנספה, עברו מאז עשר שנים ואז הייתי קטנה, בת שש, איך אזכור ?

חברה שלי, שכיום גרה באנגליה, אמרה לי שהיא לא מבינה למה הצמידו את יום הזיכרון ליום העצמאות, ושזה ממש מדכא את הכל.

ואמרתי לה, הסברתי לה למה, כי כנראה שהיא פשוט בילתה בחברה הבריטית יותר מד שהיא שחכה.

לפני שנחגוג את יום העצמאות, יום מציין את הקמתה של המדינה, ואת השנים שהיא עוד קיימת, אנחנו חייבים לזכור את כל אלו שקיפחו את חייהם כדי שאנחנו נוכל לחגוג.

אלו שנלחמו בשביל שתהיה לנו מדינה, אלו שנלחמו כדי שתישאר לנו מדינה, חפי הפשע שאויבי ישראל לקחו את חייהם באכזריות.

אנחנו חייבים לזכור אותם, לתמוך במשפחות השכול הרבות בארץ, להזכיר לנו שאנחנו עם אחד, רקמה אנושית אחת חיה, ושעלינו להתאחד, לא להיפרד. 

אנחנו צריכים להוקיר להם תודה.

וכשהיום בערב, כשנצא לחגוג, נזכור אותם עדיין. אנחנו חוגגים בגללם, אנחנו גם חוגגים לזכרם, אנחנו חוגגים בזכותם. אנחנו זוכרים שרק בזכותם אנחנו יכולים להמשיך ולחגוג כאן. אנחנו חוגגים כמו שהם היו חוגגים, אם הם היו כאן.

וגם אחרי כל מה שאמרתי לה היא ענתה לי 'אני עדיין לא מבינה. זה מבאס.'

אני זוכרת, אני דומעת, אני מרגישה. כל ימות השנה. אבל היום זה יום של אחדות, יום של תמיכה.

יהי זכרם ברוך.

אני הולכת להיות שערורייתית. ואני רוצה שתבינו שזו לא הדעה שלי. אלא רק הרהורים במלחמות וכיוצא בהן.

הצד המנצח במלחמה תמיד צודק. הצד הצודק במלחמה לא בהכרח מנצח.

למרות, שאין מלחמות צודקות, ס"כ.

אבל תבינו. הצד המנצח מכתיב את ההיסטוריה. הוא מהלל ומצדיק ומנחיל לנו את הסיבה למלחמה, שנתייחס אליה כאל משהו הירואי.

אני לא יכולה להגיד שהניצחון על הגרמנים במלחמת העולם השניה הוא 'ניצחון'. אין שום ניצחון באובדן איום שכזה בחיי אדם. בעם שלי.

אם אילו הגרמנים היו מנצחים, ואני, ורבים, מעולם לא היינו נולדים. בעולם היו מתייחסים אל זה כאל מלחמה מאוד צודקת. מלחמה נפלאה. מלחמה הירואית.

וזה משהו שקורה בכל מלחמה.

"מי שאין לו זכרון ילדות נולד בכל מקום, ולכן הוא יכול להנהיג עמים וארצות. כל הכפרים והממלכות הם ביתו, וכל עצי האגס הם העץ שלו." (המים שבין העולמות- הגר ינאי.)

אין מלחמות צודקות, לא מלחמות על אהבה ולא מלחמות על שטחים. גם לא מלחמות על חופש, למרות שאנו נוטים לתאר אותן ככאלו.

רוב המלחמות הן מלחמות לשם מלחמה.

ייתכן שעשינו, למען האמת, מאוד סביר שעשינו, אנחנו, מדינת ישראל, וגם מדינות אחרות. כמה מלחמות לא צודקות.

צבא הגנה לישראל. אני פטריוטית ותמיד מתייחסת בגאווה לזה. אנחנו צבא אך ורק להגנה. לא תוקפים.

אבל האם זה באמת נכון ?

האם רק הגנו ולא תקפנו ?

לפי ההיסטוריה, זה מה שקרה.

אבל - הצד המנצח המלחמה הוא הצד הצודק. ועד עכשיו לא הפסדנו.

זה גם עניין של נקודת מבט. מלחמת ששת הימים נחשבת לניצחון הכי גדול של מדינת ישראל.

וכך היא נחשבת גם לניצחון הכי גדול של מצריים.

ומהצד השלישי אמנם ניצחנו בשישה ימים, אבל כמה הרוגים ? כמה משפחות שכולות ? 

האם זה באמת שווה את זה?

כן. אני מאמינה שלפעמים זה כן שווה את זה.

אני משתדלת להימנע מסטיגמות ולהשאיר את הראש פתוח, אני גם ממש לא גזענית, אבל האמרה הזו באמת מרגישה נכונה.

"כשהערבים יורידו את הנשק יהיה שלום, כשישראל תוריד את הנשק לא תהיה יותר ישראל."

רציתי לכתוב פלשתינאים, אבל זה לא רק פלשתינאים.

ומכיוון שנורא רצינו לחלוק מחשבות, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אני וחבריי היקרים, פתחנו וועידת מסנג'ר על הנושא של יום הזיכרון. ככה זה כשהחברים שלך מהאינטרנט. אי אפשר להיפגש כדי לדון על זה. באיזה שהוא שלב התחלנו גם לדבר על זה שצריך לסלוח לגרמנים, ואמנם זו הייתה שיחה רצינית אבל הנה קטע קצר ממנה:

אחת הבנות:"נו, די. הגרמנים ממש נחמדים!" אני: "כן, חוץ משתי מלחמות עולם וכיוצא בזה."

ושוב. אני באמת שלא יודעת. אבל ההיסטוריה מוכיחה שיש שני צדדים לכל מטבע.

הצד שאומר 'גילינו את אמריקה! יבשת חדשה ונפלאה!' והצד השני שאומר 'גזלתם את אדמותינו, השחתתן את הטבע וטבחתם בנו.'

ויש את הצד שאומר 'היהודים הרגו את ישו!' והצד שמשיב 'ישו היה יהודי.' 

ויש את הצד שאומר 'ניצחנו בכל המלחמות!' והצד השני 'אבל כמה מילדינו איבדנו בשביל זה?'

עד כאן-

.

מקווה שגרמתי לכם לחשוב.