נגד מטוסים.

אז במקום ללכת להופע של מוניקה סקס האדירים הלכתי לערב מגמת מוזיקה אצל סול.

האקס שלה היה שם, והחבר הנוכחי, ואני יודעת שאת קוראת בו, זה לא נחמד לבגוד.

היא ביקשה שלא אשמור איתו על קשר, וזה סבבה, כי אני לא ממש מחבבת את האקס ההוא גם ככה. פגשתי גם אקס אחר שלה, מ"ב. שגבה, בפתאומיות.

הכרתי אנשים, המתכונת הרגילה.

בצעד לא צפוי החלטתי להצטרף לחבורה שהלכה לישון אצלה.

היה את החבר הנוכחי, בחור צבא שנרדם מהר, ועוד בחור.

אז הלכנו, הבחור צבא הלך לישון, היא והחבר החליפו רוק, ואני דיברתי עם הבחור השני.

אחרי כוס שוקו וקצת, הלכנו לראות האקסים של החברה שלי- סקוט פילגרים נגד העולם, שד"א, זה סרט גרוע. שאלנו ברוב טובנו את סול והחבר אם הם מעדיפים להחליף רוק בפרטיות בחדר שלה, או בזמן צפיית הסרט, הם החליטו להצטרף לסרט. 

מתקרבים, כי קר. שום דבר.

אחרי זה, בסביבות אחת, הולכים "לישון." לא באמת. ויכוחים על מי מקבל את המזרן הקפיצי, בסופו של דבר זכיתי.

סול והחבר, למרות כל ההצקות והנזיפות, נשארו ביחד בחדרה והמשיכו להחליף רוק, אני שוחחת עם הבחור.

קרבה גופנית, כן ולא.

בשלב מסוים אמרתי "אני משתדלת להימנע מלעשות דברים שאתחרט עליהם בבוקר." ואחרי זה גם הוספתי, "אבל האם באמת אתחרט על זה?"

אני לא בקטע של מערכות יחסים, לא עכשיו. לא מתאים לי.

וגם לא מתאים לי סתם.

כלום לא קרה, השליטה העצמית שלי החזיקה מעמד יפה מאוד.

בשלב מסוים הייתי כל כך עייפה שאמרתי דברים באמת לא הייתי אומרת, דברים שמעולם לא אמרתי בקול, רק כתבתי בבלוג או במסנג'ר, דברים מביכים, דברים של חולשה. הרגשה חלשה ונראיתי ככה, עייפה, חסרת אונים, כמו ילדה קטנה. אני לא אוהבת להרגיש עייפה.

חושבים שאני מלאת שמחת חיים, אבל יש גבול למה שהיפראקטיביות יכולה לטשטש ולהסתיר.

חשפתי פחדים מסוימים שלי.

גם כשאני כותבת על זה הפה שלי מתייבש.

הבחור נחמד ולא מדבר על זה, אני ספק אם פגוש אותו שוב, אולי עדיף שכך.

אני לא מספרת על מה שאני מרגישה, לא בקול. זה מביך.

ואמרתי בכל זאת.

שום דבר לא קרה.

ועכשיו,

היא אצלי, מנמנמת על הספה.

ואני אסתלק לי.

בסופו של דבר כן עשיתי משהו שהתחרטתי עליו, לחשוף מהנפש שלי יותר ממה שרוב האנשים רואים לבחור בערך זר. לא חכם.

עד כאן-

.

התחרות האהובה עלי !

הנה היא מתקרבת במהירות מסררחת ואני מרוצהץכבר מעכשיו ידוע שלנורווגיה יש סיכוי לא רע לקחת מקום ראשון עם 'הבה הבה', שהזמרת בלי קול מדהים, אבל עם אנרגיות וקצב.

רומניה איכזבו בענק אחרי שנה שעברה.

גרמניה שלחה שוב פעם את לנה, הזוועה.

בשבדיה מאנס אפילו לא היה במלודיפסטיבלן, אז זה קצת משעמם לדעתי.

ואנחנו?  דפוקים כתמיד.

כל השנה אני שולחת פעם בשבועיים לרשות השידור 'תעשו קדם פתוח, לנה זכתה ככה, תעשו קדם פתוח, לנה זכתה ככה, תעשו קדם פתוח...'

ההצלחה ? למחצה.

הוא לא פתח לכלל הציבור, רק לציבור מעל גיל ה16 ומי שהופיע לפני קהל גדול בעבר, כלומר- סלבריטיז.

והם פסלו כמה טובים לטובת דנה אינטרנשיונל.

אני מעריכה את דנה- היא זכתה. אבל זה היה בשנות התשעים, לא מתאימה בהחלט לשנות העשרה של שנות האלפיים. אני אומרת- מדינה יקרה שלי, אהובתי הנצחית, מולדתי, תפקחי את העיניים.

תשלחי שיר באנגלית, רק באנגלית, אולי כמה מילים בעברית.

שיהיה עם קצב, שיהיה עם פופ, או שיהיה רוקנלרולי.

מאנגה הטורקים שנה שעברה הגיעו למקום שני ובצדק- אם זה היה תלוי בי, הם היו מקום ראשון. נו, טוב, שני, אחרי מולדובה.  מאנגה הביאו אותה עם נו-מטאל מרוכך. 

לורדי זכו עם הכי הרבה נקודות מעולם (עד שהגיע אלכסנדר ריבאק) עם שיר שקוראים לו  הארד רוק הלוליה, וטאל תגידו שהם זכו כי הם היו יפים (מה שאי אפשר להגיד על לנה), כי הם היו מחופשים למפלצות מזוויעות.

או שתבואו בקצב, או שתביאו ברוק.

תפסיקו עם בלדות שקטות.

ותזכרו-  אסור בתכלית האיסור להביא שירים פוליטים.

לעומת מה שרוב האנשים חושבים, אירוויזיון זה לא באמת רק פוליטיקה.

זה תחרות שירים. תחרות נפלאה.

אני רציתי להצביע לטורקיה\ אזרבייג'ן ואמא לא הרשתה לי. ובסוף הצבעתי לגאורגיה, שהיו מדהימים. ומה לי ולגאורגיה ? תהיו בטוחים שאני לא גרוזינית. הם פשוט הביאו שיר טוב ואני שחכתי את מספר ההצבעה של מולדובה.

אז כן, יש מעט פוליטיקה, ידוע שהנורדים מצביעים לנורדים והאיחוד הסובייטי מצביע לאיחוד הסובייטי, אבל עושים דברים כדי למנוע את זה.

אף אחד לא ימנע מלהצביע לנו כי לא אוהבים את השיר שלנו, ימנעו מלהצביע לנו אם נביא שירים גרועים או שהזמר שלנו יזייף (תתבייש לך הראל!).

אז האירוויזיון מתקרב, והייתי יכולה לטוס השנה לדיסלדורף אם הייתי רוצה, וללכת לראות את האירוויזיון, אבל לנה מופיעה שוב, ואני לא אוהבת אותה, ושבדיה לא שולחים את מאנס, שאותו אני ממש אוהבת, ואנחנו לא נשלח אף אחד טוב.

אז מקסימום שנה הבאה.

וכמו שבחור נורווגי נחמד אחד כתב בתגובה שנה שעברה על מילים, "בשנה הבאה בירשוליים הבנויה."  רק שהוא כתב את זה באנגלית עילגת וכל הישראלים תיקנו אותו.

שיר שיעשה לכם את היום- הבה הבה. 

http://www.youtube.com/watch?v=o7W-ko3Bbt8

עד כאן-

.

נ.ב: אשמח אם תמליצו DD:

שלושה פוסטים ביום מדהים.

ומדהים איך היא מפזרת הבטחות באוויר. ולא מקיימת. אני אוהבת אותה, באמת, אבל יש לי גבול.

שיחות חולין זה בכיף, אבל ברגע האמת ? תצמיד משהו משתבש, והיא תמיד לא תענה.

אולי גם אני לא בסדר, כי גם אני נטיתי לתכונה שאני לא מעריכה, אבל אני לא יכולה יותר.

אני מצפה למשהו ורוצה לקבל אותו, תפסיקי לפזר לי הבטחות באוויר.

אני לא אוהבת את האכזבה המרה.

אז תגידי בפשטות 'שיקרתי, בסדר? שיקרתי. אני לא יכולה. אני מצטערת. רציתי שיאהבו אותי יותר אז שיקרתי. מי יכל לדעת?'

ואני אוכל הלגיד שזה ממש לא משנה כי אני אוהבת אותה כמו שהיא.

עד כאן, בערך-

.