ואני מוותרת על הזדמנות מעולה לאושר רק כי יש עוד הזדמנויות בפתח. וכי אני לא מוכנה להתחייב לזה.
ואני חשה חוסר סיפוק מהחיים שלי, מהעבודה, מהבית, מהבחירות שלי ומהכשרונות שלי.
קשה להתמודד עם העבודה שאני בינונית בהכל. כלומר, אני יכולה להעמיד פנים שאני מיוחדת, בדיוק כמו כולם. אבל מה הטעם ?
למה אני בכלל מחזיקה בלוג אם אני לא מפיקה ממנו שום תועלת, אני יודעת שלכולם נמאס לשמוע את אותו החרא שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.
והרפטואר שלי מוגבל.
לא אכלתי שום דבר מזין כל פסח.
אני מפחדת שאנשים חושבים עלי מה שאני חושבת עליהם.
אז אני שטחית. ואני חומרנית. וזה לא מספיק.
בקרוב קב"ן, מה אני אגיד ? אל תגידו שאת האמת, כי אתם זוכרים איך זה יצא פעם קודמת.
It's like I'm bein' tied to the hood of a yellow rental truck
Bein' packed in with fertalizerand fuel oil
Pushed over a cliff by a suicidal mickey mouse!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.