נגד מטוסים.

והיורה דופק על חלוני, והגדר ומעקה נצבעו בכסף.

אבל לא תשלום ולא שלם- הם מסרבים.

ולעניים אין מותרות כבושה.

אם הם לא ישלמו בהוגנות, אקח את כספי שהרווחתי בזיעת אפי- לא ביושרה.

מאיה שהלוותי להם, ועוד שני שקלים ריבית, ועוד מאה וחמישים על העבודה. 

שלא הייתה מביישת את הרמס בתככננות המגעילה וכפוית הטובה שלה, בהמה.

אני חולה. לא הייתי חולה ככה כבר הרבה זמן.

אז במקום להיות בירושלים אני מנצלת את הזמן לעבוד על האקססוריז לקוספליי. עשיתי ניסיון עם קלפי תלתן והם יצאו מחורבן. אולי אני צריכה חוטים עבים יותר מחוטי תפירה.

רציתי לטוות קצת, אבל לא מצאתי את הנול או צמר. מעניין לאן כל הצמר נעלם. וגם רציתי צמר כדי לנסות לטוות סל, אתם יודעים, זה אל אמור להיות מסובך מדי. זה טוויה עגולה (וזה טוויה, של שתי וערב. ) ואולי לסרוג איזו תחתית ועוד איזו צמה יפה לחבר לנסיעה. אמנם סל רך, אבל סל. 

אני חושבת שטורקיז יראה על פרח נפלא, השמלה שקניתי לה ליום הולדת.  באמת, היא תהיה עליה ממש מקסימה.

וכל סוכות מפוצץ לי. ונורא מוזר שלא בנינו סוכה אתמול.

הייתי גם חולה וגם הם אל היו כדי שניקח את הסוכה הישנה להם, כי את שלנו העברנו לדוד שלי.

אתם יודעים כמה החצר שלי גדולה עכשיו ? בלי הדשא?

ואני מתגעגעת לדשא. באמת. וגם לעצמי התפוז בפרדס, שנעקרו משורשיעם ונטעו במקומם אבוקדו.חשבת שאני אלרגית אליו, כי כל הזמן התעטשתי, אבל מסתבר שזה היה ההתחלה של שפעת.

שברתי צום בגלל השפעת, וכל הגוף שלי כואב ואני גם במחזור המזל שלי מחורבן.

דיברתי עם י' אתמול בלילה והיה לי חום גבוה והוא לגמרי ניצל את זה כדי לתחקר אותי.

ואז תחקרתי אותו קצת בחזרה.

כואב לי כל הגוף, ולוס סימס לי קצת וזה היה נחמד.

ואולי באמת הייתי צל על הקיר.

בגלל שנשארתי בבית, הכנתי להם את השולחן לשבירת הצום. עם עוגה ותה ועוגיות וביסקוויטים וגם האגוזים המסוכרים.

אני מתה כבר שיתקרר, כי יש לי סוודר נחמד וורדרד כמו צמר גפן מתוק שבא לי ללבוש, באווירה רומנטית שכזו.

שום תוקפת אותי חולשה של מחלה. אני חושבת שאלך לישון.

הנה העיצוב היפהפה שלי עלה, התמונה המקורית היא של קריס אורטגה, אמנית ממש מוכשרת לדעתי, ועם זאת- לא מקורית במיוחד.

האובססיה שלי לבנות ובני ים החלה לפני כשנה בעקבות סיוט. סיוט כל כך חי ונוראי שאניזוכרתא וות לפרטי פרטים עד היום. ובסיוט הזה, הפחדים שלי קיבלו צורה של בני ים.

ומאז לא יכלתי להניח להם.

והציור, של קריס אורטגה, לדעתי, מתאר בנות ים בצורה נפלאה. אמנם יש להן קשקשים, אבל עדיין.

באמת, אני חייבת המון תודה לעדן המעצבת. ואני לא אומרת את זה סתם.

אני חושבת שאוסיף אבל קצת תכלת פה ושם, כדי לעדן את כל הירוק הזה.

ובעניין הבריטי, ציטטתי ללין את השיחה שלנו מאותו היום. היא חשבה שהיא משעשעת ושאני לא הוגנת. אני... טוב. אני... אני רציתי להרחיב את האופקים של הרומנטיקנית.

אני פיקח ועדיין געגועים

אתה לא פיקח, אולי פיכח.

אני גם וגם.

אז תזרוק את החברה ותבוא אלי.

אני אוהב אותה..

זה נחמד. ואותי?

אני לא יודע זה שונה.. אני זז לאכול נדבר מאוחר יותר.

אל תיקח קשה לוס.

בחיים לא.

אתה יודע, פעם ראשונה שאתה אומר שאתה אוהב אותה.

חח מה זה אומר?

שאתה חושש שאקנא.

ואת מקנא?

למה שאקנא? הרי אתה כבר מתחתן איתי. לא איתה <: אני שונאת סמיילים.

חח ואותי?

אתה לוקח דברים ברצינות אז אני חייבת להוסיף סמיילים.

חחחח יש לי מלאנתלאפים סמיילים.

הצבע האהוב עלי הוא כחול.

 הגובה שלי שני מטרים. והצבע האהוב עלייך הוא סגול.

 כחול, לא סגול. כל הגוונים של כחול.

כנ"ל.

 אני אוהבת ריח של וניל יותר מאת הטעם והקול שלי הוא מצו סופרן.

נעים מאוד.

אני לא בטוחה מה אתה יודע עלי.

אני לא בטוח מה אנחנו עושים.

צום קל וגמר חתימה טובה.