ערב ראש השנה ואני בדיכאון כבר יומיים בערך למרות שעכשיו הכל נהיה אצלי בהיר יותר וטוב יותר כי איכשהו אני מגלה דברים ועכשיו אני בכל הכוח מנסה להשיג את התשובה בכל דרך אפשרית.
הכל התחיל בשנה שעברה כשהבנתי שבעתיד אני רוצה בתחום הרפואה,אחות.אני ואמא שלי כבר תכננו את הדרך והמסלול ואיך ומה הכל יהיה - הכל מתוכנן מראש.
אבל כמו תמיד התוכניות נהרסות.
בתחילת השבוע הלכתי לראיון למד"א ,תכננתי שזה יתחיל בתור מחויבות אישית וימשיך מתוך רצון אישי.הטופס אצלי נראה מעולה!הפרטים,התשובות,השאלות הכל מאוד מתוחכם ומסודר.הראיון הלך חלק ודי טוב ות'אמת הייתה לי הרגשה כזאת בבטן שהכל מצליח..עד אתמול כשראיתי מישהו שהיה איתי בראיון כתב שהוא "עבר את השלב של הראיון לקורסים" ואני כולי "מה? כבר התקשרו?" ואז ראיתי עוד שני אנשים שהיו איתי ואז נפל לי האסימון.הם מתקשרים ואליי עדיין לא התקשרו וכך עבר לו יום,עד עכשיו בעצם, ועדיין לא התקשרו אליי.
התחלתי לאבד את התקווה שלי - אני לא התקבלתי.
אבל מה לא בסדר בי? בלי שום טיפת יהירות או שחצנות אבל אני הייתי הבחירה המושלמת.
טובה בלימודים,5 יחידות בהכל,רוצה את זה מאוד,רוצה עתיד בתחום.
לפני שעה בערך גיליתי מה באמת קרה - וב'באמת' אני מתכוונת ל50 אחוז למה לא התקשרו אליי.
הפאלפון שלי נדפק.אז גם אם *כן* התקשרו אני לא יכולתי לענות כי הפאלפון ה@#$%^ לא מקבל את רוב השיחות/מצליח להתקשר למישהו.
עכשיו אני מתקשרת בצורה אובססיבית לידיד שלי שנמצא שם שנה שנייה וכמובן שהפאלפון המזורגג שלי לא מצליח להתקשר אז בטלפון (שאולי גם אליו התקשרו אבל אני לא יודעת כי לא היה אצלי אף אחד אתמול בבית כולל אותי עד השעה שמונה בערב).
שלחתי אסמאס ועכשיו אני מקווה שהוא יחזור אליי בדרך זו או אחרת ואני אדע אחת ולתמיד אם הצעד הקטנטן שלי לעתיד עבר מעולה או לא.
מחזיקה אצבעות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Belarusian Girl