פוסט 36#
לפני 3 שנים הגיעה לבצפר שלי ילדה מקולומביה , בהתחלה לא התחברנו כלכך , בכיתה ז' בחופש מעבר לכיתה ח' התחלנו להתחבר יותר , היא גרה בישוב שלי אז היה יותר קל להתחבר אליה , בכיתה ח' הינו יחד באותה כיתה , אז יצא מצב שהקשר בנינו נקשר יותר. עם הזמן התחברנו יותר , וכיתה ט' הקשר היה ממש קשר חזק. דיברנו מלא והעברנו סיפורים אחת עם השניה והיא הייתה חברה ממש קרובה אלי. במשך השנה היו פעמים שהיא הייתה אמורה לעזוב אבל נלחמו על זה שהיא תשאר בבצפר עד הסופשנה , שתסיים כאן את כיתה ט' ותיכון תתחיל בקולומביה. אז היא כן נשארה ללמוד פה , ואז הודיעו לה שבחופש הגדול היא ואמא שלה צריכות לעזוב. הגיע התאריך , נסעתי אליה כי היא עברה לישוב שליד הישוב שלי , נפרדתי ממנה עם ברכה שהכנתי לה כי את המתנה הבאנו לה כולנו במסיבת פרידה הראשונה , באותו יום בשעה 5 בבוקר היא טסה , ואני מתגעגעת אליה כלכך. עברנו מלא דברים ביחד , הרגעים השמחים וכאלה שלא , מלא מכשולים וצחוקים והכל. ועכשיו היא טסה חזרה לארץ המולדת שלה.
יוםשישי לפני שבוע היה בית ריק אצל חברה , הלכתי לשם וגם היא באה , כשהיא ראתה אותי היא באה אלי וחיבקה אותי ואמרהלי 'את יודעת שיותר אנלא יראה אותך ?' בשלב הזה פשוט התחלנו לבכות , עמדנו באמצע הבית של החברה מחובקות ובוכות , אמרתי לה כמה שאני מתה עליה וכמה שאני יתגעגע ושיהיה לי קשה בלעדיה. כולם באו וחיבקו אותנו להרגיע. אנלא יכולה לתאר כמה שאני מתגעגעת לילדה הזאת וכמה שהיא חשובה לי .
אני רק מחכה לגיל 18 שאני יוכל לטוס לקולומביה לשבוע רק כדי לבקר אותה , כי ההורים בחיים לא יתנו לי לפני -.-
עוד לא נקלט שבשנה הבאה אני מגיעה לבצפר ולא רואים אותה .. >:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
