פוסט 45#
טוב, אז מאז שהביאו לי ת'פלאפון החדש אני די עסוקה בו ולא במחשב. הרוב זה פלאפון , חברים , משפחה . חרם על המחשב . ובגלל זה לא עידכנתי כלכך \: עכשיו מצאתי זמן לקחת מנוחה מהפלאפון ולתקתק משו קטנטן.
אז מה חדש ?
הכרתי מישו , ילד סבבה. ממש חמוד , מצחיק , הבעיה ? חרמן.
כמו כל גבר שחי , נושם , מהלך \ זוחל , הוא חרמן. הבעיה שיש את החרמנים שאפשר לשרוד אותם , יש חרמנים שאי אפשר לשרוד ויש את הכפיתיים.
הוא ... אפשר לשרוד. אבל לפעמים פשוט מעלה לי ת'סעיף שהוא רושם דברים וחושב שזה אכן מה שיקרה ושאני עוד אחת מהזולות האלה שתשלח תמונה בתחתון וחזיה ותגיד לו 'נו איך הציצי ?' .
לא , אני לא כזאת. נקודה.
אבל יש רגש לילד הזה . לא רגש של אהבה כי החלטתי שאני מתחילה להפסיק להתייחס רציני לכל דבר , אבל יש משו שאומר בי שאני כן רוצה אותו.
אחרי שבועיים בערך הכרתי עוד מישו דרך קבוצה בווצאפ [שעלליה אני יספר בהמשך] , הוא גם חמוד , וכרגיל - חרמן. אבל הוא מהחרמנים שכן אפשר לסבול. לא כל הזמן זה 'שללחי תמונה ככה ותעשי ככה וככה' אפשר לדבראיתו על נושאים. בשיחה הראשונה שלנו בפלאפון שהייתה בערך שעה הוא גרםלי לבכות מצחוק על איזהשהו סיפור שקרה לו עם חברשלו מזמן. כאלה אני אוהבת. אבל הפאק אצל חצי מהבנים זה שהם מחפשים *זורמות , שרמוטות , צייצי , תחת* אם הם מחפשים אתזה יש בשפע בבייבידולז ובכל מועדון חשפנות אפשרי בארץ , שיילכו לשם.
אחרי שהם מבקשים תמונה ומקבלים סירוב מתחילות הסצנות ריגשי ואז אני אומרת 'נפלתה על ילדה עם כבוד, סליחה' , והוא משתתק ואחרי שעה כותב לי 'מסננת' . מה שמראה שהם מסכימים איתי , איכשהו .
קיצר , העולם היה יכול להראות טוב יותר אם לא הינו מורכים מ80% חרמנות ו20% מוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
