ואני תוהה מתי הכל ייגמר.

ישבתי אתמול על הגג הגבוה של השכונה, ישבתי עם סיגריה וחשבתי. הסתכלתי לצדדים ונשמתי לריאות את האוויר החם והיבש שבא לו לירושלים, הקיץ הרע הזה. ראיתי מלמעלה את כל המכוניות הקטנות, האנשים הקטנים שחושבים שהם כל כך חשובים, אבל הם בעצם רק עוד נקודה קטנה בשביל אלוהים. אנחנו המשחק קופסא הקטן שלו, הוא מביט בנו מלמעלה וצוחק, כמו שאני עשיתי אתמול. ולרגע באמת צחקתי, התנשאתי מעל כל המכוניות והעצים והפסלים והחנויות האלה, הרגשתי מעליהם, ולרגע זה הרגיש כל כך טוב

היום אפשר לציין שלושה חודשים מאז שהתחלתי לחיות מחדש, ואני יכולה בכנות להגיד שאני מאושרת מכל רגע

יש לי את המקום החם הזה בלב לברוח אליו בכל פעם שרע לי, יש לי את המקום הזה להניח את הראש כשאני עייפה או בוכה, יש לי את הרגעים האלה להנציח ולשמור בלב ובראש, ולהיזכר בהם כל רגע ולהיות מאושרת. יש לי את ההזדמנות הזאת להיות מאוהבת, ואני מנצלת כל שאיפה ושאיפה ממנה