ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי כל כך עצבנית שאני רוצה לדרוך על כולם ולצרוח ולצבוע את כל העולם במברשת שחורה ולשבת לבד בחדר ולבכות. אבל אני שומרת הכל בפנים, מפחדת להוציא את זה החוצה. ואז אני מתנפחת, מתמלאת ברגשות מקושקשות על הלב שלי, ולא מצליחה להוציא מילה אחת מהפה בלי להתפרץ. אז אני מציירת ומצלמת ושומעת מוזיקה, ובעיקר שותקת. מתרחקת ושותקת.

וזאת דווקא אמורה להיות התקופה הכי טובה שלי