אתמול רבנו, והיום בבוקר אמא אמרה שהיא רואה שיש בינינו משהו, שאני כועסת עליה. כשהיא ביקשה שאני אגיד לה למה, וידעתי שתשובה על המקום תהיה כל כך חסרת משמעות, כי יש לי את כל המילים בעולם להגיד לה. אז החלטתי שאני אכתוב לה את זה, כי אין לי דרך אחרת להתמודד עם הכל.

אז איפה אני אתחיל?

ריינר. איך אפשר להתעלם ממנו. הכנסת לנו גבר לבית, הכנסת לי אבא שני ללב. גרמת לנו להתרגל אליו למרות שבהתחלה שנאנו אותו, כל אחד ואחד מהאחים לא סבל אותו. אבל עם הזמן התרגלנו, ואני אפילו התחלתי לאהוב אותו. ממש ככה, לאהוב. הרגשתי שהוא ממלא מה שאת מחסירה. חמש שנים הוא חי איתנו, פאקינג חמש שנים ויום אחד הוא פשוט לא היה שם. את אמרת לו לחזור לבית שלו, בגרמניה, בלי לרמוז או להזהיר, לא אותנו ולא אותו. וככה לא ראיתי אותו יותר, ביקשת שננתק ממנו קשר. הבאת, שנאנו, התחלנו לאהוב, סילקת. ככה את פועלת אמא, וזה לא נתפס.

אני אפילו לא אפתח את הנושא של החבר החדש, כי זה פשוט לא ייגמר. אפילו בכתב אני לא מצליחה לבטא את השנאה שנוצרת בי כל פעם שאת מעיפה אותנו מהבית בשביל שהוא יוכל לבוא, כל פעם שאת נוסעת לתל אביב איתו כשאני צריכה אותך פה איתי, וכשאני אומרת לך שזה לא בסדר את אומרת לי שכשאני אגדל אני אבין. אני אבין שהאהבה קשה, אני גם ארצה לעשות הכל בשביל לבלות קצת עם הגבר שלי.

וכשאני חושבת על זה, מאז שאני קטנה, כל מילה שניה שאת אומרת לי קשורה בכמה שאהבה זה לא טוב, כמה שקשה לאהוב. ככה את מחנכת אותנו? שאהבה זה קשה, שאהבה זה רע?

ואולי הדבר שגורם לי לרצות לברוח מהבית כל יום, זה המשפט 'אני לא כמו כל האימהות, תודי לי על זה. אני פתוחה הרבה יותר, אני לא סגורה ומרובעת'.

אין צבוע מזה, באמת שאין.

מאז שאני זוכרת את עצמי, כל פעם שהשמעתי מטאל או רוק בבית, את צעקת לי להנמיך. כשאחד האחים היה שם מוזיקה שאת אוהבת, היית מבקשת להגביר, היית ניהנית וצוחקת. ורק כשאני שמתי את המוזיקה שאני אוהבת, את צרחת עלי. את אמרת שזה עושה לך רע באוזניים וזה בכלל לא יפה. זה פתוח אמא? זה לא מרובע? לגרום לבת שלך לשמוע בדיוק את אותה מוזיקה שאת שומעת?

פירסינג סיגריות וקעקועים. אם לא היית אומרת לי את המשפט הזה כל יום על כמה שאת לא כמו כל האימהות, לא הייתי בכלל מעלה את העניין הזה, כי כל אמא רגילה מתנגדת לדברים האלה. אבל מאחר ואת טענת שאת אמא שונה, אני ניסיתי להעלות כמה פעמים את עניין הפירסינגים. בשניה שפתחתי את הפה, עשית פרצוף מזועזע ואמרת לי שאם איי פעם אני יעשה פירסינג את לא תרצי להסתכל עלי. וככה, גם כשאני אהיה בת 18 ואוכל לעשות בלי הרשות שלך עגילים, אני עדיין אדע שאת לא רוצה להסתכל עלי. אפילו שאני אותו בן אדם, רק בגלל דבר קטן כזה את לא תרצי להסתכל עלי.

וכל פעם שאת אומרת כמה סיגריות עושות לך להקיא אני יוצאת מהבית ומעשנת עוד אחת, כי ככה זה אמא