חופשה קטנה שנתתי לעצמי

בלי שאבא או אמא או משפחה תדע

וויתרתי רגע על הכל ונסעתי ארבע שעות באוטובוס קפוא ומלוכלך לטבריה

וזה מוזר, כי היה שלב מסויים, אויל בגלל המרחק והספונטניות, שבאמת התגעגעתי הביתה

אני אף פעם לא מתגעגעת, לאף אחד

ופתאום נהייתי לחוצה ועצבנית ורציתי לראות את אמא. דווקא את אמא, מכל האנשים בעולם, את האישה שבזמן האחרון אני הכי פחות רוצה לראות.

מוזר.

אבל חוץ מזה היה באמת מדהים, בטבריה צריך קצת לחפש כדי למצוא שלווה אבל בגולן היא מוגשת לך בידיים פתוחות בכל פינה. חזרתי עם חיוך מפגר על הפרצוף ומלא סיפורים וחוויות, אולי ה24 שעות הכי כייפיות שהיו לי בחודשים האחרונים

~ מקווה לעוד ימים כאלה, עשה לי טוב לנפש