וככה אני יודעת שאת חברה אמיתית.

אז מה אם דפקת אותי והברזת לי ולא ענית לי ואיחרת לי, הייתי מסוגלת לאמר לך הכל וקיבלת את זה.

ואז מה אם הלכתי לתחנה לבד ועשינתי חצי כופסא ברצף ורציתי להקיא והרגשתי לבד, את אמרת סליחה וראיתי במבט של העיניים שלך שאת באמת מצטערת קצת, שזה לא יקרה שוב.

וכשאת אומרת לי שאת אוהבת אותי, אפילו שזה קורה כשאת קצת שיכורה וחרמנית על איזה ידיד מהצד, אני הכי מאושרת בעולם. כי אני זוכרת שאמרת לי שקשה לך להגיד למישהו שאת אוהבת אותו, אפילו אם זה לחברה ממש קרובה שלך. וזה גורם לי להרגיש מיוחדת

הייתי אתמול בעיר וראיתי אותו, אחרי שלושה חודשים. אחרי שהיינו יושבים כל יום והייתי קונה לו פה קצת וודקה ושם קצת אוכל, ראיתי אותו. והוא לא זיהה אותי. דברים כאלה מפחידים אותי.

הלכתי אתמול לתחנה של הקווי לילה וערבי אחד שישב על הרצפה תפס לי ברגל ואמר לי משהו בערבית. במקום לרחם עליו או לשאול אותו אם הוא צריך עזרה, ברחתי. דברים כאלה מפחידים אותי, מפחידים אותי לגבי האופי שלי. איך שאני כל כך מושפעת מהחברה שאני בכלל לא יכולה לשבת איתו רגע ולהתעלם מהסטיגמות שיש עליו.

אני בקושי מצליחה לנשום בזמן האחרון, אפילו עכשיו יוצאות לי חריקות מהפה. הריאות קצת כואבות לי והראש אפילו יותר. דברים כאלה מפחידים אותי, אבל אני מזוכיסטית קצת אז אני נוטה להתעלם.

כשאמא אומרת לי שאנחנו צריכות לדבר, אני מפחדת

כשרות בוכה ומרזה אפילו יותר, אני מפחדת

כשאני הולכת באמצע הלילה לבד בכשונה והמוזיקה באוזניות גוברת על המוזיקה של הלילה, אני מפחדת

אתיק פדיק, אתה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש. אין אנשים כמוך, אתה פשוט הידיד והחבר והאח והאדם הכי הכי טוב בעולם. ♥