ללכת בעיניים עצומות וידיים קשורות מאחורי הגב.

לא להרגיש ולא לדעת

פשוט ללכת .

ואז כשיש גל חום קצר, פיזי ונפשי, לפתוח רק עין אחת, להציץ, לחייך, ולסגור אותה שוב.

וכך לחיות, בין הצצה להצצה.

היא לא צריכה לדעת מה יקרה עוד חמש דקות, ומה היא תעשה מחר ואיך השבוע שלה יעבוד.

היא לא צריכה מסגרת, היא לא רוצה את זה.

היא רק תסגור את העיניים והרגליים ימשיכו לצעוד בקצב התופים שמתנגנים לה בלב

והיא תגיע לאן שתגיע ותדבר מה שתגיד ותנשק את מי שיבוא.

ואין זכרונות ואין תמונות, אפילו לא בראש שלה.

הכל קורה וממשיך, הכל בא והולך. זה הרגע, והרגע שעבר הוא כבר עבר.