היא ישבה עם רגליים פתוחות באמצע הגג של הבניין הנטוש באמצע שכונה אפורה באמצע הרצליה באמצע החורף באמצע היום. היא נשענה על המרפקים ונשמה לרווחה. כל הגוף שלה היה נקודות, עור ברווז וצמרמורות. היא מדי פעם רעדה או העבירה גל קור בגוף. היא הייתה עם גופייה וג'ינס קצת קרוע, כמו תמיד. לא היה לה כח לאכול, לא היה לה כח לעשן, לא היה לה כח לשים מעיל. היא פשוט ישבה שם, כמו כל יום, ולא עשתה כלום. היא האדם היחיד בעולם שגם הצליח לא לחשוב על כלום. פשוט כך, לשבת שם, כשקר ומצמרר, באמצע העולם, ולא לחשוב על כלום. או יותר נכון, לחשוב על כלום.

ואז היא שמעה צעדים. לאט לאט, זוג רגליים עולה במדרגות. צעד צעד, ועם כל צעד, פעימות הלב שלה גברו וגברו. היא עדיין לא זזה. אם היינו מסתכלים עליה מבחוץ היא הייתה נראית לנו בדיוק אותו דבר כמו שנראתה לפני רגע. אבל בפנים, בפנים הכל השתגע.

המחשבות החלו לרוץ במוחה, ולאט לאט העור שלה נהיה אדמדם. היא התחממה כל כך. בגלל זה היא לא לבשה מעיל. כי לא משנה כמה קר היה בחוץ, כאשר הייתה שומעת את הצעדים האלו, הייתה מתחממת כל כך.

הוא כעת עמד מאחוריה.

הוא ירק על הרצפה "שוב את פה?"

מלמל ובעט בה בגב התחתון.

"כן . אני פה שוב " היא לחשה

"את יודעת מה קורה היום " 

היא לא ענתה

"אני יודע שאת יודעת מה קורה היום. את פשוט פחדנית מדי אז את לא אומרת"

"נכון " היא אמרה.

"אז החלטת ?" הוא שאל , והתחיל ללכת. עכשיו הוא ניצב מולה, והיה הרבה יותר גבוה ממה שזכרה.

"כן .

אני נשארת."

הוא התקדם עוד ועוד לעבר פינת הגג. "אז בטוח ? " הוא שאל. ושוב היא לא ענתה.

כמה שהוא נראה חזק מבחוץ, הוא התקפל מבפנים. הוא כמעט בכה, אבל הוא לא רצה לקרוס מולה. הוא רצה כל כך שהיא תגיד משהו, שהכל יחזור להיות כמו פעם. שהיא תחליט שהיא יורדת עכשיו מהגג, שהיא שוכחת מה הוא עשה לה, שהיא נזכרת בשנים המדהימות שהיו להם. אבל מאז שהכל נפל, היא בקושי דיברה. היא רק ישבה על הגג ההוא באמצע, ולא הסכימה לרדת. 

הוא רצה להאמין שהיא עדיין אוהבת אותו. ולכן, לכן הוא הציב לה את התנאי. אמר שהוא נותן לה שבוע ימים לרדת מהגג. ואם ביום האחרון היא לא יורדת, הוא קופץ ממנו. והנה הגיע היום האחרון

והוא לא האמין. לא האמין שהיא לא וויתרה, שהיא לא סלחה.

הוא התיישב על המעקה, הסתכל למטה, והחליק.

והיא רק ישבה שם. חזר לה הקור, חזרו לה הצמרמורות, היא חזרה להישען על המרפקים. היא חזרה לחשוב על כלום, לעולם.