אני חושבת שזה מוזר.

מוזר לי מצב כזה ומוזר לי שכשאתה מתקשר אני לא באמת כועסת או לחוצה או מפחדת

אני פשוט ריקה

אני ריקה ממילים להגיד לך ואני ריקה ממחשבות לחשוב עליהן בלילה

ואם אני בוכה כשאני חושבת על זה זה כי אין לי משהו אחר לעשות

כי נגמר לי מה לאמר ונגמר לי מה לחשוב. היה לי עומס יתר במוח וזהו, עכשיו אין כלום

וזה קצת מוזר וקצת כואב כי נהייתי חסרת רגשות לגבי מה שאני עושה ומה אני אומרת

ואולי זה טוב ואולי זה רע אבל זה המצב כרגע, וזה לא אני

אני חושבת שהכל לטובה, ומה שקרה היה אמור לקרות. אני חושבת שאם יש לך עוד משהו להגיד לי תאמר לי אותו כדי שתוציא הכל, כי לשמור בפנים רק יעשה הכל גרוע יותר.

אבל מצד שני, אני לא באמת חושבת.

הדבר היחיד שאני חושבת

זה שהמחשבות שאני חושבת זה מה שמצפים ממני לחשוב

אבל בפנים

הכל

ריק

הדם חזר לי על הידיים וכבר ממש לא אכפת לי