אנחנו עומדים הכי קרוב שאפשר

אתה נושם לי על השיער ואני נושמת לך הצוואר, אין בינינו שום מרחק, שום אפשרות לתזוזה.

ועדיין

יש משהו בינינו

כאילו חומה כבדה

דקה אבל משמעותית כל כך

כל יום לבנה ממנה נופלת, כי אני מבינה עוד קצת איך לפעול

אז כל יום אני מוציאה את הפטיש ושוברת קצת מהחומה, ורואה עוד קצת ממך

ומדי פעם גם אתה עושה את זה.

אבל החומה עדיין שם, וזה מוזר לי. אף פעם לא הייתה חומה, אף פעם לא היה כזה קשה