קפיצה לפה וקפיצה לפה.

אני מרגישה שכל רגע אני נעה בין ים ויבשה, אני אף פעם לא על הקו באמצע. אני אף פעם לא מפסידה במשחק הזה, כי אני פשוט כל כך טובה.

אני כל כך טובה בלקפוץ ממצב כזה לאחר, משמחה לעצב, מתקווה לאכזבה. אני קופצת וקופצת וכבר כואב לי הלב וקצת הריאות, והראש מסוחרר כי זה יותר מדי תנועה. יותר מדי

אני לא יכולה להיות רק בים.

אני לא יכולה להיות רגועה

אני לא יכולה להבין שאתה אומר מה שאתה אומר וזאת האמת

אני לא יכולה להאמין לזה שאתה אוהב אותי, למרות שאני יודעת שאתה כן

אבל אני לא אתן לעצמי להאמין כי אני לא יכולה להיות בים כי הים הוא טוב מדי

הים רגוע

אומנם בזמן האחרון נהיה לי קצת יותר ים, וחוף ושמש ונשימות עמוקות וראש צלול

אבל לא מספיק. בכלל לא.

ואני לא יכולה להיות רק ביבשה.

אני לא יכולה להיות עצבנית ולחוצה כל הזמן

וטוב שכך, באמת שטוב

אבל אולי עדיף שאני כן אהיה רק ביבשה. שאני אהיה פשוט כל הזמן בחוסר רוגע מוחלט. אני דורכת על המדרכה הקשה

ויש עצים ויש רחובות ביבשה, ויש כל כך הרבה מכוניות שמאיימות לדרוס אותי כל שניה.

קשה ביבשה

אבל קשה לי להימלט ממנה.

בוא איתי לים