הם עומדים בצד וצועקים עלי

"את בודדה!" הם צוחקים "אין לך אף אחד."

אבל הם לא מבינים דברים כל כך חשובים, שכל כך חשוב שהבנתי ואם לא הייתי מבינה לא הייתי אני. הם לא מבינים שאני מעדיפה לשבת בבית ולקרוא ספר מאשר להתמרח בעיר על וודקה ולהצטלם ולעלות לעמוד. אולי זה כיף לאנשים, ויופי שכיף להם. כיף זה טוב, ואני מעריכה אנשים שכיף להם. אבל לי זה לא כיף. לי כיף לקרוא ספר. לי כיף לקרוא ספר מאשר לשבת עם חבורת בנות שלא באמת אוהבות אותי, ולדבר על דברים שלא באמת מעניינים אותי ולרכל על אנשים שלא באמת מגיע להם. הספר שלי לא עושה רע לאף אחד, במיוחד לא לי. אני מעדיפה לקרוא ספר. אני מעדיפה לקרוא ספר מאשר לחפש כל יום מקום חדש להשתרע בו עד 4 בבוקר. ושוב, יש אנשים שזה טוב להם ככה. וטוב זה טוב, אני שמחה שטוב להם. אבל לי זה לא טוב. לי טוב לקרוא ספר בבית. 

אז אל תקראו לי בודדה

כי מצאתי את המקום שלי

ומצאתי את האנשים שלי

ואולי הגיל והזמן והיום והשעה לא מתאימים לכם

אבל תלכו להזדיין

כי לי זה מתאים וטוב לי

טוב לי עם הספר וטוב לי גם עם מישהו אחד בחיי.

כי האנשים שאני שומרת אלי קרוב ממלאים אותי, כמו שאותכם ממלאות אלף יציאות מטורפות לעיר.