זה יותר מתחושת החורף.

נכון , החורף מציף אותי בחום עצמי ורצון להיכנס לתוך עולם המעיל האדום שלי ולא לצאת ממנו עד שיתבהר בחוץ.

אבל זה יותר מזה.

התחושה הזאת היא תחושה מגעילה.

להיבלע מתוך מעיל זה בסדר, זה חמים, זה מחבק.

אבל התחושה שעוטפת אותי ברגעים כאלה היא קרה ומרוחקת.

מבחוץ, אולי אני כן מראה את תחושת החורף.

אני דוחפת את הידיים שלי עמוק לתוך כיסי הבד הרחבים, מכניסה את הצוואר כמה שאני רק יכולה לצעיף ומסתכלת למטה.

אבל לזה אני מצרפת את האוזניות שלי. ואולי אותן אני צריכה להאשים בהכל.

כי ברגע שאני בוחרת את קטע המוזיקה הנכון לשמוע, אני מגבירה עד הסוף. אני לא שומעת את המכוניות, אני לא שומעת את הכלבים של הרחוב. אפילו את המוזיקה עצמה אני לא שומעת. אני שומעת רק רעשים, מרוב שהווליום חזק. וכואב לי באוזניים, זה כבר לא נעים. זה לא נעים בכלל.

אבל אני חייבת לעשות את זה. אני עושה את זה לעצמי וזה עושה את זה לי וזה פשוט חובה במצבים כאלה.

אני לא שומעת את הנשימות שלי. אני לא שומעת את הצעדים שלי.

אני רק שומעת את הבאסים הכבדים ומהגעילים ומסתכלת למטה על הרגליים שלי.

זה לא בריחה לעולם טוב יותר.

זאת פשוט בריחה

ואם יש בשיר מילים, אז אפילו יותר.

המצב כל כך נורא.

אני שרה לעצמי את המילים בראש

ואני לא יוצאת מהלופ הזה. אני נכנסת חזק וחזק יותר

קשה לי

Rain down, rain down
Come on rain down on me

המרחק בינינו הרגיש הרבה יותר גדול מאשר מרחק של שתי שכונות.

רציתי לקבור את עצמי בתוך השמיכה.

הנה שוב אני חוזרת לימים המגעילים שאני בוכה מכל שטות.

מזגתי לעצמי כוס יין והרגשתי עצמי קצת משוחררת, קצת לבד.

זה הרגיש ממש נפלא לרגע.

רק אני שם.

אבא בתל אביב ואחים בצבא ורות בשיעור ואני כאן.

ואני עצמאית. ואני לא קטנה בכלל ואני בבית לבד.

ואני שותה כוס יין.

אבל ההרגשה הטובה הזאת עברה בין רגע ונרקמה לה לאט לאט בחזרה המרירות של היום האפל הזה.

שלחתי לך הודעה כי ידעתי שאם אתקשר לא תענה.

ולא ענית.

וידעתי שראית ולא ענית.

כבר מזמן שחכתי על מה רבנו, אבל זה ממש לא שינה לי באותו רגע. כי מה שזכרתי זה שאנחנו רבנו ואתה לא עונה להודעה ואני בבית לבד עם כוס יין ויש לי בחילה.

הרגשתי לרגע כאילו אני בשפל. כאילו אני מתחת לאדמה, צועקת וצועקת, והקול שלי משתלב עם האספלט ונבלע בו כך שמעלי מתהלכים אנשים בלי שום מושג מה קורה בעולם התחתון.

הרגשתי שיש לי הכי הרבה צרות בעולם.

וידעתי שגם אתה מרגיש ככה.

ואז שמעתי את האזעקה.

פעימות לב

"הלו?"

"אני אוהבת אותך"

"אני אוהב אותך מאוד"

ישראל גורמת לך להבין כמה הבעיות שאתה מתעסק בהן הן התפל, וכמה חשוב להיות ביחד.

מלא זמן רציתי לכתוב את זה. כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן משהו שלא קרה במציאות. זה כיף לפעמים השראה מאקטואליה
 

ואולי כל השנים האלה, שהרגשתי כל כך מלאה, בעצם הייתי ריקה מאוד.

לא. לא אולי. בטוח.

בטוח כל השנים האלה הייתי ריקה מאוד.

רדפתי אחרי אנשים שרצו שארדוף אחריהם, ניסיתי להרים חיוך על פנים של אנשים שרצו לראות אותי בוכה.

התקשרתי ונלחצתי ואהבתי ובכיתי בשביל כולם. וכולם לא התקשרו ונלחצו ואהבו ובכו בשבילי.

אבל המירוץ הזה אחרי הבלתי יאומן, אחרי הרצון הזה שכולם סביבי יהיו שמחים ויאהבו אותי, נגמר. ואין בו מנצחים בכלל.

אני הפסדתי בזה, ואני חושבת שגם הם. לגמרי.

אני שוכבת עכשיו שבורה על האדמה, מתנשמת ומזיעה, ומגעיל לי ורע לי כי סיימתי את המירוץ. סיימתי עם זה לגמרי.

נגמלתי

נגמלתי מהפייסבוק שהכריח אותי לראות באופק היום יומי שלי אנשים שעשו לי שחור בעיניים

נגמלתי מהשיחות היומיות הדואגות לאנשים ששיתפו אותי רק בשביל לדרוך עלי אחרי זה

נגמלתי מהכל

וכן. אומנם אני עכשיו עוד קצת שרועה על האדמה, אני עוד זקוקה לקצת מים, זקוקה לעוד קצת זמן.

אבל זה משתפר, וזה משתפר לטובתי.

ואתה בא ואתה מושיט לי יד, ועוזר לי לקום. ואתה מנער את האבק והלכלוך מהבגדים שלי ומוביל אותי ישר למקלחת.

אני נקייה שוב, אני קצת יותר טהורה.

אמא אמרה לי היום שאנשים שמכירים את הסיפור שלה ושל אבא תוהים איך היא עדיין בקשר טוב איתו.

איך היא לא התנתקה ממנו לגמרי. ומה היא עונה ? היא הכירה אותו מגיל 17. כן, בשנים האחרונות הוא עשה לה רע, אבל לפני זה הוא עשה לה כל כך טוב.

ואיך התבטא, הטוב הזה? הוא שינה בה את הדברים הדפוקים שהיו מושרשים בה. הוא לקח פלייר והוציא אותם בכח, בשבילה. ועד היום היא חייבת לו על זה.

אני כן מסכימה ששינית אותי.

חלק אומרים שממש מקצה לקצה.

אבל זה ששינית אותי לא אומר שאני עיוורת. אני רואה מה קורה, אני מקשיבה לך. ואתה כנה איתי, ואתה רוצה בטובתי.

אז אני מרשה לך לשנות אותי, אני חושבת שזה הדבר הכי חיובי שיש.

לפני שנתיים לא ראיתי באיזה חרא אני נמצאת.

באותו רגע הסתכלתי לצדדים והייתי יכולה להישבע שהעולם מואר ומלא עננים.

אבל לקחת אותי וניערת אותי לגמרי. 

ואני מודה לך כל כך על הכל