היו לו ידיים שמנמנות. תמיד כשהיינו מתנשקים והוא היה מנסה ליצור רגע ולהחזיק לי בצוואר ברגישות, הייתי מרגישה את הבוהן הגדולה שלו ונרתעת. זה היה מוזר, אף פעם לא חשבתי שדבר כל כך שולי יפריע לי במידות כאלה גדולות. היה יום אחד שנסעתי אליו, הוא גר באמצע היער. ישבנו על נדנדה, והסתכלנו על העצים ועל השמש שעוברת בינהם. זה היה יכול להיות הרגע הכי מושלם בעולם, אבל אז הוא החזיק לי את היד. נפרדנו אחרי כמה זמן, כל כך מוזר. אחר כך הבנתי שזאת בכלל לא הייתה אשמתי. הוא בגד בי, מסתבר.
וככה התחלתי להאמין בסיפורי ידיים. שרק ידיים שמוצאות חן בעיניי, כך גם האדם שנושא אותן יימצא חן בעיני.
לאילן היו ידיים גדולות, ענקיות, הוא בכלל היה ענק. אבל האצבעות שלו היו רכות, חמימות, עוטפות. את אילן אהבתי, ואילן נפתר.
ועכשיו יש לי אותך. ולפני שלושה חודשים חשבתי שזה יהיה קשר רגעי, קשר שנוצר בשביל לעזור ולא קשר אמיתי. ואז התחבקנו והסתכלת עלי, אחזת את ידי ונישקת אותה. הבטתי ביד שלך, אצבעות ארוכות, רזות, כמו של פסנתרן. ואז, אז התאהבתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: