ישבה שם בובה.

ממש שם, על הספסל, רחוק מכאן, ישבה בובה קטנה ומושלמת. ממש ככה, עם תלתלים וסומק וריסים מעוגלים ושפתיים קצת אדומות. העור שלה עשוי חרסינה, והיא לבושה בשמלה לבנה.

היא רק בובה. היא ממש לא מזיקה, היא אפילו גורמת לך לחייך, להיזכר קצת בעבר ובימים הצבעוניים.

היא מושלמת, כמו שהזכרתי. מושלמת כל כך.

ואז בא אדם שחור. לבוש שחור, חושב שחור, נראה שחור. היה לו קצת דם על הפרצוף, ועיניים שחורות ואדומות. הוא התיישב לידה, בספסל, ושפך עליה דם מזוייף. בעדינות הוא שפך, בזיוף מוחלט, על המצח. הדם טפטף לו עד שהגיע לסנטר. 

הבובה הייתה קצת פחות מושלמת.

ואז באה אישה לבנה. לבושה לבן, לגמרי. עם שיער לבן ועיניים כחולות וראש לבן לגמרי. היא ראתה את הבובה הקצת פחות מושלמת, ונבהלה קצת. אז היא לקחה הילה מזוייפת של מלאך ושמה אותה על התלתלים של הבובה.

עכשיו הבובה הייתה מכוסת דם עם הילת מלאך. היא הייתה קצת פחות מושלמת.

ואז הגיע נער כחול. מתבגר כחול, עם מחשבות כחולות ושיער כחול. הוא ראה את הבובה הקצת פחות ופחות מושלמת, ונבהל. לא מהדם או מההילה, היא פשוט נראתה לו תמימה מדי. אז הוא הוריד לה את השמלה הלבנה ושם במקומה חזיה עם פייטים ותחתונים ורודים. 

עכשיו הבובה הייתה מכוסת דם עם הילת מלאך וחזיית פייטים ותחתונים. היא הייתה קצת פחות מושלמת.

ואז עברו עוד כמה אנשים. אישה ירוקה ואיש אדום וילדה סגולה. ועוד כמה, ועוד כמה. כולם הביטו בילדה ונרתעו, ולא התקרבו אליה.

גם אם אני הייתי רואה בובה מכוסת דם עם הילת מלאך וחזיית פייטים ותחתונים לא הייתי מתקרבת.

ואז

ואז

ואז בא זקן שקוף. היה לי קשה מאוד בכלל לראות אותו.

הוא התיישב לידה, ולא זז למשך שעה.

ואז

ואז הוא לקח מגבון שקוף מתוך המכנסיים השקופות שלו, וניגב את הדם שלה.

הוא הוציא את הילת המלאך עם היד השקופה שלו

והפשיט את הבובה

עכשיו היא הייתה בובה ערומה, וקצת יותר מושלמת.

וכבר לא פחדתי בכלל