היי לכם. אולי אתם מכירים אותי כ'האיש מהים' מהבלוג 'להתחיל מבראשית', אבל היום אני כותב בשביל אדווה במסגרת פרוייקט 'גוף מארח של ישראבלוג'. קצת מפחיד לכתוב בשבילה כי הנעליים די גדולות, אבל התחתונים שלה קטנטנים אז די מתחשק לי.

אני יושב בעבודה וחושב על אביתר שמנגן למטה שירים ישנים ומסוננים. חושב על אדווה שביקשה ממני לכתוב ואני לא יודע אם אני שמח או עצוב לגבי זה. המוח מלא בצמר גפן בלתי מתוק וכל מה שאני חושב עליו זה המגע של הישבן של ההיא ביד הימנית והחמה שלי. זכרונות מימים סטטיים יותר אבל עצובים פחות. אכלתי עכשיו שמן מתובל בסלט. זה היה נורא אבל בהתחשב בעובדה שאין לי כרגע שקל על התחת, לאכול על חשבון העבודה נשמע כמו אחלה תכנון. אז בלסתי ובלעתי וניסיתי לדמיין שזה סטייק משובח. לא הלך לי משהו, אבל עכשיו אני שבע וקצת פחות נסער. ארגנתי לחברה של אחותי שהיא גם אחות של חברה טובה כרטיסים למופע של כוורת וזה הרגיש כמו גניבה, למרות שזה בדיוק מה שהייתי צריך לעשות. גם לחנוך דאום ארגנתי כרטיסים. הוא הציע לי מין אוראלי בתמורה. זה היה מוזר אבל הייתי חייב לספר על זה.

עבודה ועבודה ועבודה וזה לא שווה כלום. כנראה שאחזור הביתה בקרוב. ניו יורק האהובה שלי. עוד מעט ואבוא אלייך, כמו שאמר אברהם חלפי. מצחך העטור בזהב השחור והמפוייח יקבל ממני כמה נשיקות אוהבות כשאחזור. אל דאגה. 

אני הייתי קובי. תהיו טובים ותמשיכו לקרוא פה, הא?

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=663742&blogcode=13708871