"אני רואה חתכים חדשים על היד?"
"כן, אני בדיכאון"
"רואים"
"ציניות?"
"מה את חושבת?"
אני מחייכת בעדינות הצינית שלי אליו והוא מחייך אלי את חיוך הפסיכילוג שאני מחכה לראות פעם בשבוע.
"כואב לי, בעצם ריקני לי, בעצם אני לא לגמרי יודעת מה יש לי, אמא אמרה שהיא לא תרחם עלי יותר."
"ומה את רצית שהיא תעשה?"
"אני רציתי שהיא תחבק אותי."
"אבל את בעצמך אמרת שאת רוצה שיחבקו אותך"
והדמעות מתחילות לנזול לי על הלחי , וכמה זמן לא בכיתי? חודש? חודשיים? כלכך הרבה זמן .
אני רוצה שיאהבו אותי בלי להרגיש מחוייבת להחזיר משהו, אני תמיד מרגישה שאני חייבת לתת משהו לאנשים שאוהבים אותי. לא בהכרח אהבה אבל משהו, ואני רק רוצה.. אני רוצה אהבה טהורה! אני רוצה את אהבה שהוא לקח לי. אני רוצה לחזור אחורה בזמן ולשנות את זה. אני רוצה לאהוב. למה אני הוא עשה לי את זה? למה הוא לקח לי את היכולת להרגיש בסדר?!
כשאני מזדיינת אני מרגישה ריקה, ואז זה ממלא אותי. אני מאוהבת בבן אדם שמזיין אותי לחצי שעה שהוא מזיין אותי. אני מאוהבת בוא לגמרי ואני תלויה בוא . אני צריכה שהוא יכאיב לי ויאנוס אותי וישלוט בי. אני רוצה שיזדקקו לי, בקטע פיזי, שירצו את הגוף שלי. כי מהנפש לא נשאר מי יודע מה הרבה. אני לא רוצה שיאהבו אותי. אלה פשוט ישתמשו בי. כמו שהוא ישתמש אינספור פעמים. אבל בסופו של יום.. אני רוצה שמישהו יגרום לי לאהוב אותו. אני רוצה שימחקו את התמונות מהראש שלי, אני רוצה שמישהו יהיה עדין איתי. אנ ירוצה שזה יהיה בסדר שיהיו עדינים איתי.
אני רוצה להיוולד מחדש. טוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קן הקוקיה