כולנו שואפים למצוא חבר נפש, אח, מישהו שיאהב אותנו ויקבל אותנו כמו שאנחנו. כולנו שואפים לאהוב ולהיות נאהבים, בלי שום שקרים ומניפולציות. קשר שהוא קשר חזק שיחזיק לעד. שהשורשים שלו נטועים כה עמוק באדמה . שאין חומות ביניכם, שאתם תדעו לזהות את ההבעות פנים אחד של השני, את הניואנסים הקטנים שבטונים. שתחלקו רגש מסויים, חבר כזה שאתה מוכן לקבל בשבילו כדור ישר ללב ולדעת שהוא ילך אחרייך, רק בגלל שחיים בלעדייך הם לא לגמרי חיים. 

אני לא זוכרת מתי מבטנו הצתלבו לראשונה, וזה גם לא היה אהבה ממבט ראשון, זה היה נסיבות החיים שדחפו אותך ישר לידי ואותי ישר לידייך, אני מניחה שהטיסה שלה לחול והבדידות שבטח הרגשת, והבדידות שאני הרגשתי. את בן אדם סגור ואני בן אדם לא קל. אני שפכתי את מעיין חיי לתוך ליבך ואת לאט לאט (או בכוח) מצאת את עצמך שופכת קצת מעצמך לתוכי חזרה. חתמנו על חוזה בשקט, בלי ששמנו לב, להיות תמיד אחת שם בשביל השנייה. אז כשישבנו על הגדר הלבנה מחוץ לבניין שלי ושפכנו את התשוקות שלנו לחיים, אז כשחלקנו וודקה מסריחה בפארק הירקון והקאנו לתוך סבך השיחים בדרך הביתה, או ביום כשכל אחת מאיתנו איבדה את הבתולים שלה (בהפרש של שנתיים, כי אני מהירה) . אז כשחתכנו (או לפחות אני - לרוב), אז כשקיבלנו פתור ללהגיע לבצפר כי אני לא יציבה נפשית מספיק ואז תלמידה טובה מדי אבל כל יום ישבנו בבית קפה והתפקענו מצחוק, אז כשטסתי לפולין ונשארת בארץ, אבל כל יום קיבלת הודעה בפייסבוק ממני (כי אייפונים היו פחות נפוצים ולא היה אותם לכל אחד ). כשחלקנו את הג'ויינט הראשון, ואת גז הצחוק בחדר שלי בתקווה שההורים שלי לא ישמעו. כשהבנו ששתינו רוכשות תשוקה עזה לקריאה וכתיבה, ושתינו אוהבות שופינג, ושתינו אוהבות לנתח סיטואציות ומצבים (כל אחת מנקודת מבטה השונה על העולם.) כשבימי שבת הייתי מכינה לנו פאנקייקים והיינו יושבות וקוראות ערכים שונים בויקיפדיה על נושאי פילוסופיה פסיכולוגיה ומדינה. כשלימדת אותי לבגרויות כי הייתי בדיכאון מדי ללמוד . שהתעקשת על להציל אותי ואני התעקשתי על להציל אותך. כשלימדת אותי להיות הכלבה הצינית העוקצנית שאני היום, ולהפסיק לוותר לאנשים כשהם פוגעים בי ,כשאני לימדת אותך שיש אנשים שיכולים לאהוב אותך ואת לא לבד. 

כשאני טסתי לחול לשבועיים ואת היית בארץ לבד, אבל כשחזרתי נשבעתי שאני לעולם לא אעזוב אותך. כשהתגייסת לצבא ובכית לי בקורס, ואני בכיתי איתך כי לא יכולתי להיות שם איתך ולעזור לך. כשאני התאשפזתי במחלקה פתוחה ואת בכית בשבילי כי את לא שם איתי.

אני יכולה לכתוב אינספור סיטואציות ואינספור מצבים. אני יכולה להזכיר לך כל שנייה שבילינו ביחד כי הם חרוטות לי על ספר הלב, הם איחו לי את הלב השבור כשליהו שבר לי את הלב, ואז החזיקו אותי בחיים כשהעולם הזה נראלי חסר תקווה.

אהובתי, אני יכולה לכתוב לך מהיום ועד מחר כמה את חשובה לי, אני יכולה לספר לעולם הזה עד כמה בן אדם מיוחד את, מדהים וחכם , מצחיק ושנון, אבל המילים האלה מתגמדות כי את הרבה יותר מזה. את השמש שמהירה לי את האופק. את בת 20 כבר, ואני יודעת שהברכה הזאת מגיעה באיחור של שבוע, אבל את בת 20 ואת בקורס קצינים ואז אומר שאנחנו מכירות כבר מספיק שנים בכדאי להחשב לזקנות. אני יודעת שלמרות המרחק, למרות הסגירות המייאשות והעבודה והלימודים הקשר שלנו חזק ואיתן יותר מאי פעם. זה קשר שאי אפשר לשבור, זה קשר שאנשים מייחלים אליו . זה קשר שחזק יותר מקשר דם.

ואני אוהבת אותך,

ובכל שנה קצת יותר קשה לי לכתוב לך ברכה,

אבל אני רוצה שתזכרי.

איזה בן אדם מדהים ומיוחד את,

ושאת יכולה להגשים הכל אם רק תרצי,

והעולם הזה יקרוס תחת משקל הרצון שלך ואת תעצבי אותו כראות עינייך,

אני אוהבת אותך.