הרגע הזה שאת יוצאת עם הבנות, שותה בירה, קוקטייל, כמה צ'ייסרים . אתן רוקדות הרבה, מתחילות עם הברמן (שכבר הייתי איתו). ומקבלות המון צומת לב ודרינקים על הבית. פורקות אנרגיה ומרכלות. הכל טוב, הכל ממש כמו שהוא צריך להיות.

את חוזרת הביתה ב4 וחצי בבוקר בסטלה טובה, מנופפת לבנות שנשארו על המונית , מורידה את העקבים, דוחפת כמה שחטות מהסיגריה לפני שאת נכנסת הביתה. 

ואז אמא מדליקה את האור, 'כן אמא?' אני לוחשת לה , כי שאר דיירי הבית ישנים. 'היי בוב'לה', ופה אני מתחילה לחשוד, משהו לא בסדר 'איפה אבא?' אני שואלת אותה בפחד, כי מי יודע כבר מה הוא יכול לעשות?

ואז את מגלה, ב4 וחצי בבוקר, בסטלה הטובה שלך, שאבא ניסה לחנוק את אמא שלך, שבפרנויות שלו הוא היה בטוח שהיא שולחת אחריו רוצחים שכירים ובוגדת בוא. 

אני בוכה, צורחת מבכי שיחזירו לי את אבא שלי, מינימום כאילו חזרתי לגיל 6. אני ילדה של אבא. כזאת אני. ואמא נעלבת 'מה, לא אכפת לך ממני?' ואני מחבקת אותה בעדינות ואומרת שכן כן, בטח שאכפת לי, אבל אני רוצה את אבא . אני רוצה שאבא יהיה בסדר.

אני חוטפת את התיק שלי, ויוצאת החוצה. אמא כועסת אבל שתכעס. אני רוצה לדעת איפה אבא. אני פוסעת ומחפשת בר פתוח ב 5 בבוקר, כי נורא באלי בירה פתאום .אבל לברים בתל אביב נורא בא להיות סגורים עכשיו. כל הזין. באמת.

אני נכנסת לתחנת המשטרה, זה נורא קרוב אלי הביתה, אני ניגשת לשוטר ושואלת אותו, 'אתה יודע איפה אבא שלי?' והוא שואל מי זה. אחרי כמה פרטים הוא אומר לי 'כן הוא אצלנו'. ואני מבקשת , לא אני מתחננת , שייתן לי לראות אותו. 'לא' . השוטר אומר, ואני לא צועקת ולא צורחת. אני עומדת שם מחזיקה חזק בדלפק ובוכה. והוא שוטר סבלני ומחכה. ומסביר לי שבבוקר בית המשפט יפתח והכל יסתדר. אני מהנהנת אם הראש לוקחת טישו ויוצאת מהתחנה. 

בחוץ עומד בחור יפה עם כלב לבן וחמוד. 'את בסדר?' הוא שואל כשאני עוברת לידו . אני מסתכלת עליו במבט עצוב 'הלילה לי היה די חרא, חבל שאני אעשה גם את שלך לכזה'. ובאה ללכת משם, אבל הוא שואל בעדינות 'את רוצה סיגריה?' ואני מצביעה על הקופסא 'אש?' אני כבר מדליקה. ובסוף אני נגררת לספר לו מה עבר עלי בלילה. אני הולכת איתו ועם הכלב שלו ומספרת לו שהעולם שלי היה מושלם. היה לי משפחה יציבה ועבודה ולימודים וחבר וחברים מדהימים. והכל מושלם. כמו תל אביבית אמיתית. נכון היו עליות והיו ירידות. אני בן אדם לא פשוט ואני בעצמי קצת דפוקה. ולי יש את ההפרעות שלי. אבל בתמונה הגדולה? החיים שלי מושלמים. ואז יום אחד אתה מתעורר והבועה נשברת. וזה די זין. 'אני אומרת לך, החיים האלה די זין'. ואז הוא חייך ואמר לי 'אבא שלי נפטר שתדעי לך, תחשבי שלפחות לך יש אחד. והכל משתפר, את תראי.' והוא חייך חיוך ענקי כזה 'את תראי שזה ישתפר'. אני מסתכלת עליו בחיוך גדול (כי הוא ממש הצחיק אותי) ,

תודה רבה לך. תודה רבה.