"למרות השקרים שאת מספרת לי..." הוא
החזיק את הסנטר שלה והסתכל בעיניים הכחולות שלה שנצנצו באור הירח המועט בסמטא
"אני תמיד אשמור עלייך...תזכרי את זה..." הוא אמר, המשיך להביט בעיניה
לשנייה ונעלם אל תוך הצללים. "קאי!" היא צעקה, מנסה להחזיק את האפלה, כי
קאי כבר הלך משם. דמעות מילאו את עיניה והיא נפלה על הרצפה, "קאי!" היא
צרחה, פנייה האדימו. קשה היה לה להגן על עצמה בלעדיו, היא התרגלה כל כך לכך שתמיד
עמד לצידה, קאי שלה. הערפד שמצא אותה באותו ליל ירח מלא. "לעזאזל איתך,
קאי..." היא מלמלה ומחתה מלחייה את הדמעות. הסמטא הזאת, הסמטא בה הם הכירו
בפעם הראשונה, הם שנאו להיזכר, היא הצטמררה, מנסה להימנע מהמחשבה להיכנס לראש שלה.
אבל זה כבר היה מאוחר
מידי...
בראשה ראתה את הסמטא,
את עצמה, לבושה בשמלה לבנה קצרה שנפלה על גופה הצנום בעדינות. הולכת שקטה, שלווה. נועצת
מבט ברצפת הבטון הקשה. נעצרת כשרואה מולה בחור, לבוש חולצה לבנה מחוררת ומוכתמת
דם, "ממתי אנשים מסתובבים עם סכין בלילה?" הוא שאל כשלעצמו, ממשיך
להתקדם, אך היא נעצרה, "תתרחק" היא לחשה אליו, "למה לי?" הוא
שאל ונעצר גם הוא, "כי ביקשתי" היא אמרה ולקחה צעד אחד אחורה. הוא התקדם
לעברה "ממתי בני אדם אומרים לי מה לעשות?" עיניו זהרו
באדום-ארגמני. היא ניסתה להתרחק עוד אך נתקלה בקיר "הו, כמה חבל, נראה שלא
תוכלי לברוח" הוא חייך והחזיק בסנטר שלה, כבר קרוב במרחק שהוא יכול היה
להרגיש את הלב שלה פועם בפחד. "ערפד" היא אמרה בלי קול, רק מניעה את
שפתיה, "עלית עליי" הוא מתח את צווארה והתקרב אליה, נושף בחמימות את הבל
פיו המתקתק מהארס שלו. "מ-מספיק...בבקשה...תתרחק ממני" היא מלמלה,
מפוחדת ורועדת. "ולמה שאעשה את זה?" הוא שאל בשקט, כמעט לוחש. "אם
אני אמות, לא יהיה מי שייטפל בילד שלי..." הוא ליקק את העורף שלה "מה אם
בעלך?", "אין לי בעל" היא אמרה, קופאת במקומה, מתפללת שהייתה יכולה
להגן על עצמה. "המממ אז מה קרה? נכנסת להיריון בגיל 16?" הוא חייך,
"כ-כן" היא גמגמה, "זה לא ממש אחראי את יודעת..." הוא אמר
ונצמד אליה, מותיר את הבל פיו עליה. "מ-מה זה עניינך?" היא שאלה
בעצבנות. "את יודעת מה..." הוא חשף את שיניו ונגע בעורה החיוור בשפתיו
"אני אשאיר אותך בחיים...בתנאי אחד" היא נרתעה מהמגע ומההקלה דמעות
צורבות מלאו את עיניה וזלגו על לחייה במהירות, משאירות אחריהן עקבות רטובים
שזוהרים באור הירח. "אבל..."
הוא אמר אחריי שתיקה ארוכה, "יהיה עלייך לאהוב אותי".
אחריי המשפט הזה
ספקטרה חזרה להווה, מוצאת את עצמה יושבת באותה סמטא ובוכה. קוראת לערפד שלה לחזור
אליה.
הילד שלה כבר גדל,
הוא גם התחתן, עם בחורה אחת בשם אינגריד. זה לא באמת עניין את אימו כל עוד הוא
מאושר. אבל בלי קאי, היא לא תתמודד עם המחלה שלה. היא נזכרת בפעם ההיא שהוא גילה
שהיא חולה.
אבל זה...
כבר סיפור אחר
...........
טוב אז בעיקרון השלמתי את הקוספליי והכותרת היא בדיחה פרטית מפגרת שלי אז תתעלמו וביום שלישי אני במחנה אז מקווה שתסתדרו בלעדיי ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
signer-The heart of the blue eyes dragon