איך הייתם מרגישים אם מישהו שרציתם לדבר איתו כבר המון זמן או מישהו מאוד "נחשק" חברתית היה פונה אליכם רק בגלל איך שאתם מבטאים את הלבוש שלכם?
טוב טוב אני אסביר XD"
אז בעיקרון אולי לא הספקתי לספר אבל לפניי כמה שבועות נבחנתי ללהקה העירונית והתקבלתי.
הייתי חדשה, לא משהו באודישנים אבל המנהלת הסכימה לקבל אותי מסיבה לא ידועה כלשהי.
החזרה הראשונה הייתה ביום רביעי שבוע שעבר, מה אני אגיד? התלבשתי נוראי ורקדתי נוראי. לגבי השירה, מי יודע?
באותה חזרה היה רק בן אחד ומלאאא בנות. חוץ מההתלהבות שלהם מהקטע האוטאקואי שלי שהייתה נחמדה אף אחד לא התייחס אליי במיוחד. אפילו לא המישי מהכיתה שלי. חזרתי הבייתה מתה מעייפות.
היום הייתה החזרה השנייה ובאתי סוג של ישר מבית ספר.
הספקתי להחליף חולצה ולשים עניבה. *חשה את עצמה~*
והקדמנו טיפה והכל היה נחמד וזה ואז הגענו לקטע של הריקוד OTL
אם נתעלם מהכישלון הענקי שלי בחוסר קורדינציה בהיפ-הופ-ג'אז-משהו-לא-מוכר-שעושים-לנו הבחור ההוא מהפעם הקודמת אמר שהוא אוהב את העניבה שלי אז נתתי לו למדוד אותה והוא נתקע איתי. ראיתי איך הוא מתעסק עם זה כל הזמן אז שלחתי מבטים והכל של "יהיה בסדר" וגם יצא לי להגיד לו פעם אחת "זה לא יהרוג אותך מהר כל כך". הורדתי לו את זה בהפסקה ותקעתי את זה על עצמי...אניווי בואו נגיד שזה נראה כאילו הילד חש את עצמו קצת....קצת הרבה אוליי אפילו....אבל הוא חמוד....לא יודעת וחשבתי שאנשים שם לא מודעים לקיומי. והם כן. הרגשתי די טוב עם עצמי אחריי החזרה הזאת.
בכל מקרה אם להתעלם מהחפירה הענקית הזאת...
אני אשמח לשמוע איך עוברים עליכם הלימודים! חפירות ייתקבלו באהבה
באהבה-singer, tha heart of the clue eyes dragon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
signer-The heart of the blue eyes dragon