The Heart Of The Blue Eyes Dragon

אני מתגעגע אליו. כן, לפעמים. כשיוצא לי לאבד את הריכוז בזמן ישיבה זה בדרך כלל בגלל שאני בוהה בו וחושב מה היה היום אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי.

כואב לי עליו. ראיתי איך הוא בכה שם. 

אבל למה כולם תמיד חושבים על הצד שלו?!

אתם יודעים למה התחלתי את המהפכה,

כולם יודעים.

המסים המזדיינים שלו. (סליחה שקיללתי ><"~) 

הוא דרש ממני יותר מידי! 

הייתי מדינה צעירה, לא הבנתי שזה לא נכון.

עד שהחלטתי שנמאס לי מזה, לי ולאנשים שלי.

אז נלחמתי על עצמאות.

לא רציתי שהוא ישלוט בי כל כך הרבה! 

אז הוא נפגע.

אז הוא נעלב.

הוא בכה.

הוא לא מבין שיש לי רצונות משלי?!

שהוא לא יכול לדרוש ממני כל כך הרבה בלי שאדרוש חזרה?!

אני רציתי להיות מדינה עצמאית, כמוהו.

אז שכולם יכעסו על הצד שלי, אני ניצחתי.

ואני לא מתחרט על זה. 

אבל אני מתגעגע אליו. לפעמים.

...........................................

ווהו! לא כתבתי סיפור כבר מלא זמןןן

זה אמריקה. למי שלא הבין. תהיו בריאים ^^