אנחנו היער;

יש לי עץ בגינה, של אבוקדו. איכשהו תמיד לפני שמבשילים כבר נרקבים הפירות, ואני אוהב אבוקדו, כן? הדבר גרם לי להרהר בחשיבותם של הפירות הרקובים, שהרי חיים ביננו ועם כל הסלידה שלי מרקבון, אני חושב שכל מעשיי נובעים מהשאיפה להיות הפרי הרקוב שעל העץ.

וישנם המדענים וכל אנשי הגנטיקה שכבר מתכננים את השלב הבא באבולוציה שלנו, שרוצים לקחת את השלב הבא לידיים השמנוניות שלהם וליצור ילדים בייצור מכונה;  וכמובן שאין לי מושג מה עמדתי בנושא. אבל מה אם לא היו פירות רקובים על העץ עוד?

איך יראה העץ, ואיך יראה העולם והאם יראו הפירות הטובים – טובים יותר?

וזה גורם לי לתהות, הרי שלא אוכל מהפרי הרקוב, ואין זה סביר שמישהו ירצה לטעום ממני.

ואולי צריך לחפש את היופי שמתחת לרקבון, אולי לא לברוח כשמבחינים בזבובים.