חיים בלי רגשות

 היום בשעה הזו ממש, הסתכלתי לי במחשב וראיתי תמונות של ילדה, היא הרזתה כל כך, כמובן כמו כל נערה מתבגרת בימנו 'אין מצב שהיא עשתה ספורט, הריי אין זמן לנשום, היא בטח הקיאה..' 
אחרי זה הלכתי לאינטרנט וחיפשתי 'איך מקיאים ?'
אחד מהקישורים שראיתי היה זה
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=494082&blogcode=7904079

תכנסו, תראו את התגובות.
כמעט בכיתי. אני לא יודעת מי הילדה, אפילו בת כמה הילדה, או בכלל כמה היא שוקלת אני לא ידעתי עליה כלום, אבל כאב לי עליה כל כך, כל כך, והבנות האלו כל הבנות עוזרות לה, 'תומכות' בה אומרות לה איך לעשות את זה, מסבירות, מביאות תחליף לזה אם האצבע לא עובדת, נסי עם מברשת שיניים, תכניסי את זה כמה שיותר עמוק, חכי קצת, מסבירות את הדרך אל ה'רזון' לדעתה.

כולן רוצות להיות רזות, כולן רוצות להיות בים כוסיות יותר מאיי פעם, שיהיה להן את הירכיים הכי דקות את הבטן הכי שטוחה, שפשוט כל בן שיסתכל עליהן יגיד 'זאת בר רפאלי הבאה'. 
השאיפה לשלמות, ככה קוראים לזה בימינו, אני בתור נערה תמבגרת בגיל 15, מכירה את העניין הזה מקרוב מאוד, יש לי ירכיים גדולות, ואני רחבה, ואין לי ציצי, ואין לי בטח כל כך שטוחה, וכן אני עושה ספורט וחושבת על אכילה נכונה ואוכלת נכון, אבל אין מה לעשות, לפעמיים יש מצב שבת צריכה להתחיל לאוהב את עצמה גם אם היא לא תשקול 45 קילו, ותשקול במקום זה 55.
 אף בת לא אוהבת את עצמה, אפילו בנים אומרים את זה, תמיד בת תמצא בה פגם, כן ואפילו גם בר רפאלי. 
 במקום שבנות יקמו בבוקר במרגש של, איזה יום יפה היום, יאו אני דיי יפה אפילו בבוקר, לאוהב את עצמך, לחייך לעצמך במראה, לסתכל על האיפור ולהגיד, 'אני באמת צריכה אותו היום ?' ללבוש את הגינס הכי נוח שלך וגם אם הוא לא באופנה, להנות גם אם הרגליים שלך לא יהיה כמו של הגבוהה ההיא מהפרסומת, לשים חזיה, או אפילו טופ, ולהגיד, אז מה אם אין לי את החזה הכי גדול, הוא בסדר בשבילי. לאחר מכן להסתכל על הבטן, ולאוהב אותה, תשחקו איתה, תגידו שהיא יפה בדיוק כמו שהיא, תדברו לעצמכן, תאהבו כל פרט בגוף שלכן. 
אל תגידו 'כשאני אגדל אני אלך לניתוחים פלסטיים' אני מבטיחה לכן שכאשר תהיה תחרות, הזאת שהיא טבעית תנצח את כל המזוייפות.

אם אתן רואות פוסט כמו שאני ראיתי, ואתן רואות את כל התגובות האלו, תגיבו תגובה אחת שמנה עם כל כמה שזה רע מה שאותה ילדה עושה לעצמה, וכמה שזה לא נכון, אם יש לכן חברה שהיא באמת רזה והיא רק בוכה כמה שהיא שמנה, תראו לה בנות שיש להם הפרעות, תגידו לה שהיא לא צריכה להגיע למצב הזה בשביל להיות רזה, שהיא מושלמת ומדהימה בשבילך. ובשביל כולם. 

תאהבו את עצמכן. תרגישו בטוחות בעולם מסוכן, תדעו שבסופו של דבר יש לכן רק את עצמכן.
תאהבו את הגוף שלכן, אל תנסו להקיא, אל תנסו להתקרב לדברים האלו, אנורקסיה זאת הפעה שקשה מאוד לצאת ממנה, והיא משאירה שריטה גדולה מאוד לגבי אוכל בראש, ולי יש את השריטה הזאת כבר, אתן לא רוצות אותה.
עד לכאן להיום,
סתיו  

השעה היא 23:40 . 
אני חושבת על כל התקופה שעברה עליי ועל המדינה.
המילים של השיר 'עכשיו מעונן' של אביב גפן, מתנגנות לי בראש.
'אנחנו דור מזויין, עכשיו מעונן... רוצים ללכת מכאן'
הכל מתקשר להכל, כל התקפה. אנחנו דור מזויין, ככה הוא אומר בשיר, וככה זה באמת, כאשר אנשים הולכים מכות על כפכפים, או פשוט לא יודעים לקבל בקשה של האחר כמו להיות בשקט, אז כן, אנחנו דור מזויין.
בשיר הוא מפרט כמה שהבית הוא מדהים, וכמה שהוא מסוכן, מפחיד. הוא אומר כי למרות שיש כסף, יש עניים. 
למרות שיש שמש, יש אנשים אפורים.
אני רוצה להייחס לשתי המקרים האחרונים שקרו : 
הראשון מבינהם, ריב הכפכפים, חבורת נערים בי התחילו ללכת מכות על כפכפים. 
כאשר קראתי את הכתבה היה רשום כי 'האלכוהול נהיה חלק מן השגרה' באמת ? יפה, עוד סיבה למה אנחנו דור מזויין. 
השני הוא, הנערים אשר רצחו את האדם שרק רצה מהם שקט.
אין לי אפילו מה להוסיף.
אני חלק מהדור הזה, מהדור הפגום הזה. מהדור החסר עתיד הזה. 
דור הפייסבוק, הדור שנולד עם אנטנה ביד. הדור שלא יודע להעריך.
הדור המזויין הזה שאפילו מעצמו לא אכפת לא. 

אנחנו דור מזויין 
עכשיו מעונן..
רוצים ל ל כ ת
מכאן.