The ביקיבלוג

עייפה. כל כך עייפה ...

ופגועה. ומפחדת. 

ממשהו ש.. אני זוכרת במעורפל .

זה כזה טיפשי מצידי.

אבל זה כל כך הפחיד אותי .

אבל זה כל כך מפחיד אותי .

הוא היה ער , ישן .   אני לא יודעת . 

אבל אני לא רוצה לראות אותו במשך כל יום  .

הלב שלי מזמן לא דפק ככה . במהירות כזאת.

נלחצתי כל כך  .

אנילארוצהלבכותאנילארוצהלבכותאנילארוצהלבכות .   זה לא באמת עוזר.

זה מטומטם .    אבל זה כל כך קשה לעצור אותן.

והמחשבות , והפחדים שיקרה שוב.

משהו יותר גרוע .

יא'מעוקבת שכלית. לא הייתי צריכה לספר לה.

זאת שוב רק אני שמנפחת כל סיפור.

מחר זה קורה . 

מחר כיתה י' .

ואני ...

שמחה . לחוצה . אופטימית . מפחדת  . מנסה לנשום נורמלי .

 חוששת . מודאגת . מבינה . מפנימה . גדלה . 

תיהיה שנה פיצוץ  . 

ואני אעשה הכל כדי לעזור לה להיות כזאת . 

אני לא אתן לאפחד לפגוע בי .

אני יותר שווה מזה .

יותר חזקה מזה .

ואני כןן יכולה בעצמי לקום .

לא צריכה עזרה מאף אחד .  לא צריכה חבר שירים אותי .

אז ..   בהצלחה לכולם  .  (:

צעדי פסימיות של חשש ודיכוי מתחילים להראות את פניהם המכוערות.  

  לאאא אתןןן!!!#$%^& (: