The stories of my life

היא נכנסה אל הבית, מותשת, מדמיינת את הרגע בו תשקע בשינה. היא לא שמה לב לצרור המפתחות שמקשט את ידית המגירה או לעריסה שעמדה על מתלה הכביסה החלוד.
הוא עמד מחוץ לדלת ועמד לצלצל בפעמון הישן, אך היא כבר שטה בחלומותיה.
"אני חייב לראות אותה," הוא לחש לעצמו, "אני חייב לראות אותה".
עם דמעות בעיניו, הוא פתח בזהירות את הדלת החורקת, הביט בפניה של התינוקת השלווה, והעיף חולצת גבר דהויה מהמעקה כשעלה במדרגות אל חדר השינה. הוא הביט בה ישנה, סימן של דמעה ספוגה על לחייה הסמוקה. היא חלקה את מיטתה עם זרה בעלת תווי פנים מרשימים, ניכר שעברו דמעות רבות על הלחייה הבהירות.

הוא בכלל לא ידע.
הוא עזב בשקט את חדרה, ירד בזהירות, רק לא לדרוך על צעצועיה של הפעוטה שפוזרו בכל מדרגה בצורה כמעט מאורגנת, ולפני שעזב אמר חרישית: "אני לא מנסה יותר", כמו שאמר בכל פעם.