חודשיים.
חודשיים עברו מאז שעזבתי את ארץ הקודש והתחלתי את החיים שלי בטירה שליד הים.
מצחיק לחשוב על זה
ההרגשה היא כאילו רק אתמול ירדתי מהאוטובוס,מפוחד,מתרגש ובעיקר המום
כאילו רק אתמול ירדתי מהאוטובוס בצעדים מתרגשים וצעקתי את השם שלי ואת השם של המדינה שלי הכי חזק שאני יכול דרך המגפון לעבר כל הסקנד יירס (השכבה מעלינו,הבוגרים) בקמפוס הצבעוני.
אבל מצד שני,
זה מרגיש כאילו אני חי במקום הזה כל כך הרבה זמן,כאילו אני מכיר את האנשים,החברים,החיוכים והפרצופים במשך שנים,
זה מרגיש כבר כמו בית שני,הלילות חסרי השינה והמלאים בצחוקים ושטויות,הריח ה"יוצא דופן" של החדר שלנו,השיעורים המלאים בשאלות,עניין,השלמות שעות שינה ובעיקר בדיחות על המסיבות בסוף שבוע והדברים "המעניינים" שקרו שם, הסשנים של ההתנדבות עם קבוצות הילדים החייכנים והקולניים,הערבים המלאים בשיחות או שטויות בבריכה,הנופים העוצרי נשימה,הכביסות המסובכות יותר ממדע טילים,הסופי שבוע המלאים בשינה,רגיעה,עבודה וכיף חסר מעצורים.
ועוד כל כך הרבה דברים
שהופכים להיות חלק ממני
שכל יום שעובר
אני מתמלא שוב ושוב גאווה שאני כאן וחלק מזה
ובעיקר,אני מתמלא בהכרת תודה לכל האנשים שנתנו לי את ההזדמנות הזו.
ועם הכרת התודה הזו,אני מתמלא בכוחות,חיוביות ומוטיבציה,לא לבזבז אפילו דקה. לנצל כל רגע,להיות בכמה שיותר מקומות,להיות חבר אמיתי ומצחיק שצריך,להיות חלק משמעותי מהחיים בקמפוס ומהחיים של האנשים,להיות פעיל בפעילויות ובעשייה.
ולימודים?
או כן
גם זה
מתישהו
בדרך כלל לא (להתחשב בעובדה שקיבלתי בציון החודשי שתי שבע,שלוש שש וחמש אחד עם השפה שלי...אני קורע את התחת כמו שצריך!).
האם אני משתנה? כל דקה שאני מבלה במקום הזה,לאט לאט,בלי שאני מרגיש אני משנה דבר קטן אחרי דבר קטן,סופג עוד תרבות,הבנה ושיעור על החיים.
דבר אחד ומיוחד שאני שמח שלמדתי ובאתי איתו לקולג'?
זוהי ההבנה שהחוויה בקולג' הזה ובעיקר בחיים תלויה בך
בקולג' הזה אתה האדון של עצמך
המקום הזה זו הסביבה הכי נדירה,יוצאת דופן ואדירה שקיימת.
אבל החוויה שלך במקום הזה תלויה רק באיך תיקח את הדברים ותוציא מהם את המיטב.
בגלל שחיים במקום הזה ולא רק יוצאים לחופשה
יש קשיים וירידות (פחותים מהעליות ורגעי האושר וההגשמה העצמית כמובן).
אבל הכל תלוי בך. אם תקח את המצב,תסתכל על החיובי,תנצל את החיובי ותלמד.
אם תהיה חיובי ותהיה השפעה חיובית על החברים שלך.
אם במקום לבכות ולהתלונן תקום ותשנה,תעשה ולא תתעצל.
אתה תפיק את המיטב והחוויה הזאת כן תהיה הכי טובה שאפשר
והיא הכי טובה שאפשר.
ואתה יכול לעבור כל מכשול אם תאמין בזה
כי בסופו של היום המכשול הגדול ביותר שלנו הוא עצמנו.
ושאתה עובר את המכשול הזה,שובר את הגבול של הפסימיות וה"זה לא אפשרי".
שובר את הנורמה,רואה יותר,חושב מחוץ לקופסא,לוקח סיכונים ומנצל כל הזדמנות....
אתה רק מתחיל להגשים את כל הפוטנציאל האדיר שבך.
החיים הם מה שאתה עושה מהם,קום ותעשה מהם משהו יוצא דופן
מצחיק שאמרתי שאני אעדכן את הבלוג בקביעות.
זה די אירוני מצידי בהתחשב בעובדה שחודשיים לא עדכנתי אותו.
למה?
לא קשה לנחש
אני כל כך מלא בפעילויות,כיף,הזדמנויות שאין זמן לנשום
אני נהנה כל כך הרבה שקשה למצוא זמן
ושאני מוצא זמן ועוצר,אני מקדיש את הזמן לחשבון נפש וקצת זמן לעצמי
כי שאתה חי עם 3 האנשים הכי מטורפים ברחבי הגלובוס בחדר אחד
ועם עוד 364 מהאנשים הכי יוצאי דופן ושרוטים שניתן למצוא בספר הטלפונים של העולם.
זמן לבד זה דבר די נדיר בהחלט!!!
אז איך זה שאני אשכרה יושב על כסא,מחזיק את עצמי במקום ואשכרה מעדכן?
כי ביום שישי יצאנו לחופשת החצי של מחצית (חופשת רבע? מתמטיקה ברמת 3 יחידות בלחץ-ונתחשב בזה שאני לוקח 5 יחידות ברמה בקולג' וזה אחד המקצועות היחידים שאני מקבל 7-נחשו למה? כי אין כל כך הרבה אנגלית האהאהא)
ביום שישי חגגתי יום הולדת 16 (מהקטינים שבקולג' ואחד מהגבוהים שם,אירוני? לא! זה פשוט גנטיקה רוסית).
אז ביום חמישי בערב חגגנו עם המסורת של הקולג'-החברה מהחדר שלי מילאו דליים במלא מים וזיפט בריטי ושפכו אותם עליי בשיא החינניות,הבעיה שהם היו עקומים מאוד אז הם התרטבו יותר ממני!
החברה גם ארגנו עוגה עם נרות בצורה של......פין! כן כן! חדר של זונות בינלאומיות עד הסוף!
אבל השיא של הערב היה שהסקנד ייר הישראלית היחידה והמיוחדת שלי,הבן אדם הכי אדיר,מצחיק,חייכן ויוצא דופן בעולם כולו ובישראל במיוחד,אלמוג ,ארגנה לי סרטונים מהבית! סרטון מאימא ואחותי,סרטון מהקו יירס שלי בבוסניה וסרטון מצליל,שרון המלך וחן ממודיעין בירת השפלה-כמה שאני מתגעגע! מבטיח שאני חוזר למודיעין בדצמבר עם אקסטרה מבטא בריטי,סקסיות ואהבה!
בשישי-היום הולדת עצמו- אחרי יום לימודים ארוך וארוחת הצהריים המסורתית והטובה ביותר של דג וצ'יפס ביליתי את הצהריים עד הערב בצביעת השיער שלי מבלונד/חום לג'ינג'י כמו שצריך (כן כן אין לי נשמה),עשיתי את ההתחלה עם איימי הבריטית אבל את הרוב עשיתי לבד,מה שכמובן מוביל לעבודה שעשיתי את זה בצורה עקומה ועלובה ביותר !!!
בערב ובלילה בליתי עם מריאנה (ברזיל),אהבת חיי,הנערה הלטינית הכי אדירה,מיוחדת,עמוקה,סקסית ואינטליגנטית בכל ווילס,בריטניה,דרום אמריקה והטירה שליד הים.
מה עשינו? ראינו סרט,אכלנו,צחקנו,כמעט נחנקנו ופשוט נהנו מהחברה אחד של השני כמו תמיד.
מה קרה אחר כך? פשוט לא הפסקתי להסתכל לה בעיניים ולהיות מודהם כל שנייה מחדש.
בשבת רוב התלמידים יצאו ונסעו הביתה ולכל מיני מקומות לחופש,אני וקארבו-השותף הקרוע והגנגסטר בשקל שלי מדרום אפריקה נשארנו בטירה עד יום שלישי,עכשיו-יום שלישי אני והוא נמצאים על הרכבת בדרך לליברפול כדי לבלות את הסוף שבוע בבית של השותף הבריטי שלנו-אברה (קדברה). בטירה נשארו בקירוב 30 אנשים,ב3 ימים האלה פשוט נרגענו וניצלנו את הטירה הריקה לעשות מסיבות רנדומאליות בכל מקום,תחרויות מפגרות,טיולים עוצרי נשימה,לימודים עד צאת הנשמה ועד שנגמרת הסוללה באייפוד של כולם בספריה והיום הולדת של קארבו בשני שארגנתי בחוץ עם אקסטרה קרח במים!! ונסיעת אופניים ברחבי החוף הוולשי-שבה קרה אחד מהרגעים הכי קורעים בחיים הקצרים שלי (פריד-WHY ME?! WHY MY DICK?!).
כל כך הרבה קרה בחודשיים ועוד כל כך הרבה יקרה בחודש שנשאר עד חופשת החורף
ואני מבטיח מתישהו לדחוף איזה עדכוניצ'יק מארץ התה וה101 מבטאים.
ישראלי,הודי ודרום אפריקאי נכנסים לחנות קוסמטיקה בליברפול,בריטניה. נשמע כמו התחלה של בדיחה? אז החיים שלי הם בדיחה אחת גדולה!
MID TERM BREAK
אז אחרי 4 ימים רגועים ומטריפים בטירה הוולשית, אני והשותף הדרום אפריקאי שלי קארבו, שני חוקרים בשקל ,יצאנו לעבר פרברי ליברפול-אנגליה (סוף סוף אומרים להתראות לאין סוף הכבשים הוולשיות האלה!) לעבר הבית של השותף השלישי שלנו-אברה(בריטי/הודי).
אחרי פרידה מתוקה מהאנשים בטירה וממריאנה ותרמוני טיפוס של מקצוען בבית שלי-וויטקר
*(בחופשת המחצית נועלים את בתי התלמידים ושמים את אלה שנשארים בקמפוס במהלך החופשה בטירה,המנעול על הבתים הוא מנעול קודים,מה שאומר שאין מפתח. כדי ל"נעול" את הבתים הם שינו את הקודים,אבל הם שכחו את העובדה שכמה מהאנשים הכי מבריקים ומטורפים נשארים בקמפוס,תוך בקושי יום הצליחו כמה תלמידים בעזרה די קטנה שלי לנחש את הקודים ולעשות מסיבות במקלחת. ביום האחרון ניסתי להיכנס לקחת איזה משהו לנשנש ממגירת החטיפים הישראלית שלי רק כדי לגלות שחלק מהצוות נמצא בחדר ממול,כמו סוכן מוסד מיומן קפצתי מהחלון מהר מספיק כדי לא להיתפס בכלל).
עם יותר מידי ציוד,עייפות ומוזיקה טובה,יצאנו שתינו לתחנת רכבת של העיר הכי מפחידה באזור- בריג'נט,אם חשבתם שבת ים זה מסוכן,סימן שלא הייתם בעיר הוולשית הזו.
אחרי טיול קטן בתחנה והתחמקות ממובחרי המסוממים והאנסים הוולשים,אחד מההליכות הכי מצחיקות שהיו לי,עלינו על הרכבת הראשונה מתוך 6 רכבות שהיינו צריכים להחליף
כן כן ישראלים,לפני שאתם מתלוננים על רכבת ישראל תנסו להגיע למקום כלשהו עם המבטא של הכרטיסנים והצוות,המצב שלנו לא כזה נורא
הכל בצחוק,הרכבות פה טובות ואלגנטיות פי כמה וכמה מישראל אהובתי.
נופים בריטים,כתיבה בבלוג,נסיונות כושלים לתקשר עם הצוות בשפת הסימנים
באמת שכל שניה בארץ הזו כיפית יותר מהאחרת! (בלי ציניות!)
אחרי שקיבלתי שרירי ברזל מהרמת כל המזוודות,הגענו להולילייק-שכונה יפיפה ליד הים 10 דקות מליברפול ולבית של אברה ולמשפחה האדירה שלו.
אירוח טוב יותר מאירוח של מלון 5 כוכבים בלי ספק.
החדר האורחים פונה לים,כל בוקר התעוררתי והלכתי לישון עם נוף מהסרטים
דאגה ואוכל הודי אורגינל מסביב לשעון
ביום שלישי פשוט אכלנו,נרגענו וישנו אחרי חודשיים עם מקסימום שעת שינה ונכנסו לשיחות ממש ארוכות ומשמעותיות עם כל המשפחה של אברה.
אדירים,עמוקים,מקשיבים
שיחות על כל נושא אפשרי,עמוק ומטופש מסביב לשולחן האוכל.
קונפליקט ישראלי-פלסטיני,קונפליקט בין השותפים בחדר ובחדר אוכל.
אני כל כך שמח שיוצא לי לדבר ולספוג כל כך הרבה ידע,חוכמת חיים והשקפות שונות מאנשים פה.
עם כל הכיף חסר המעצורים,כל שיחה ותובנה פה שווה הרבה יותר מכל דבר אחר.
וזה מדהים אותי כל פעם מחדש כמה הזמן עובר מהר,מדקות לשעות שמנהלים שיחות מכבדות על כל מיני דעות.
אחרי קצת טלוויזיה וטכנולוגיה אחרי זמן רב בלי.
ישנתי 12 שעות עם חיוך מאוזן לאוזן.
יום רביעי יצאנו לחקור את ליברפול
שוב,נופים מדהימים,מסע אחרי הביטלס ונקודות בחיים שלהם בעיר
ובעיקר
שדרת החנויות של פאקינג ליברפול
לא קניות של בגדים או איפור
קניות של אוכל,אוכל,אוכל,פוסטרים,רמקולים,שטיחים.
החדר שלנו כבר היה חדר המסיבות לפני החופש הזה.
ואנחנו הולכים לשמור על התואר הזה עם פאקינג סטייל. (שקונים רמקול ב700 שקל בקירוב,אין המון טעויות)
אחרי ארוחה יפיפה במזח הליברפולי חזרנו עם יותר מידי דברים לבית של אברה ופשוט נרדמנו על השולחן אוכל.
יום חמישי הקדשנו לשיעורי בית,לעבודות ומשימות שקיבלנו בקולג' לחופשה,(כי לכל מסיבה טובה יש את הזמנים הרגועים) ועוד שטויות שעשינו בחוץ בלילה שהם לא ממש חומר לבלוג.
יום שישי היינו בקתדרלת ליברפול (עצום ומרהיב,קשה לתאר במילים) ועוד המון אתרים היסטוריים ואז הלכנו לחנות כולבו הכי הכי הכי עצומה שישראלי יכול לחוות,כל דבר בדי זול (בריטניה זה מחירים חולרע,תחתונים פה עולים כמו מחרוזת יהלומים) ובכל זאת,קנינו עוד דברים לחדר שהולך להיות מפוצץ בכל פינה ולא מבגדים מסריחים אלא מציוד אדיר.
ובערב
הייתי במסיבה הראשונה שלי באנגליה
ואו ואו ואו
בריטים יודעים איך לחגוג ובגלל שזו הייתה מסיבת הלוואין זה היה עוד יותר אדיר,מטורף ושוב
דברים שלא כדאי להכניס לבלוג.
יום שבת ארזנו את הכל,עשינו טיול ארוך בחוף ופשוט נהנו מכל שנייה
בערב
החלטתי שמסיבה אחת הספיקה לי (מסיבה פה מספיקה לשנים) ובגלל שהגרון שלי כאב יותר מידי החלטתי להרגש ולישון (לא ישנתי,אבל ראיתי את כל הטרילוגיה של ברונו איידנטטי)
יום ראשון,אני יושב ברכבת בחזרה לקולג',מלא עם יותר מידי סיפורים ורגעים קורעים
כדי לחזור לקולג' האטלנטי שבווילס
חושבים שזה שבוע מטורף? זה רק חלק קטן מהחיים האדירים פה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
