העליות והירידות האלה.. הטוב והמכוער..
כשאתה בא הביתה כל כך טוב לנו, אנחנו מתנתקים מכל העולם וזה רק אני ואתה... החום שלך החיבוק שלך כל הטוב הזה שאתה גורם לי להרגיש!
ואז אתה נוסע לבסיס.. לשבועיים, לשלושה.. והכל מתחרבן לנו, כל יומיים רבים. כל פעם על משהו אחר.
אני לא מספיק סבלנית אליך, אני "לא מספיק נאמנה", אני לא ככה ולא ככה..
אני מודה שאני בן אדם לא סבלני לפעמים, וכשזה יוצא כלפייך זה באמת מכוער, ואני ממש מצטערת על זה ואחרי הכאפה שקיבלתי מהריב אני עובדת על זה, אני באמת מרגישה שינוי..
אבל אתה יודע שאני הכי נאמנה לך בעולם, ואז מה אם מישהי בגדה בך פעם, ואז מה אם אתה חסר ביטחון, תבין כבר שאני איתך פאקינג כמעט 3 שנים לא כי מכריחים אותי כי אני אוהבת אותך, אני נמשכת אלייך, המחשבה להיות עם מישהו אחר כרגע מעבירה בי חלחלה... אז די! פשוט די!
אני לא כמוך, אני לא יכולה לנתק כל קשר לא הכרחי עם המין השני! מה לעשות שאתה מגזים עם עצמך ואף פעם לא ביקשתי ממך להתנהג ככה.. אבל אני החברה הכי נאמנה בעולם, אפילו במחשבה לא חשבתי לבגוד בך בחיים. ואתה רב איתי על שטויות, אומר שאתה לא סומך עליי, חושב שיש לי מישהו אחר?
הריבים האלה פשוט גומרים עליי. וגם עליך. עובדה שפעם ראשונה אחרי כמעט 3 שנים אמרת לי "פעם ראשונה שאני אומר לך את זה בכל הקשר שלנו אבל פשוט נמאס לי לא רוצה להיות איתך יותר" ואז מה אם אמרת את זה מתוך עצבים ואחר כך הצטערת, אמרת, וזה עובר לי בראש כמעט כל שניה..
בחיים לא הבנתי את הזוגות שנפרדים כשעדיין יש אהבה משני הצדדים, שנפרדים סתם כי לא הסתדר.. אני תמיד מסתכלת עליהם מהצד ואומרת וואט דה פאק? אתם אוהבים אחד את השני? אז למה לא לעבוד על זה ולתקן?
אבל עכשיו אני מבינה שאסור לשפוט, כי הריבים האלה יכולים לשבור גם את האהבה הכי חזקה. יש לנו קשר מיוחד, בחיים לא חשבתי שאני יאהב ככה, שאני אקבל אהבה כזאת בחזרה.. אבל הצבא הזה הוא גומר עלינו, אחרי שנה וחצי שאתה בצבא פתאום אנחנו מתחילים להישבר.. אני שונאת את זה, פשוט שונאת
ונכון, עכשיו הכל בסדר.. פחות או יותר הסתדרנו, הריב נגמר.. עוד שישה ימים אתה בבית... אבל מה יהיה בריב הבא? בבקשה שהרצף הזה ייגמר... נמאס לי לריב כל כך הרבה... איך מזוג שלא רב בכלל הפכנו לזה? אני רוצה אותנו בחזרה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Release^