אשפה

צביעותהיא מתי שאדם פועל כנגד דבריו ולאו דווקא כנגד הערכים שבהם הוא מאמין. אם אני מאמין שלשקר זה דבר רע אבל מעולם לא אמרתי שאסור לשקר. אז לשקר לא יהיה צבוע מצידי. אלא פשוט יהפוך אותי לאדם לא מוסרי. מצד שני, אם אני אומר שלשפוט אנשים לפי מראה זה אסור, ואז אני שופט ככה אדם. אז אני אדם צבוע. נגיד ואני עומד על כך שאני תמיד צריך להגן על החיים של האנשים הקרובים אלי. וחבר, שנמצא בחצי השני של העולם
ואין לי שום אפשרות להגיע אליו, מחליט לסכן את החיים שלו. במקרה כזה אני אומנם לא אפעל לפי הערכים שאני עומד עליהם, אבל אני לא אהיה צבוע בגלל שבלתי אפשרי לדרוש מאדם לבצע משהו שלא בר ביצוע.

אחרי שהבנו, או לפחות הסברתי לפי דעתי, מתי אדם צבוע או לא. אם אנחנו מניחים שצביעות היא לא מוסרית אז אנחנו יכולים לשאול את עצמנו באילו מצבים צביעות היא בסדר?

נגיד ואני עומד על שני ערכים מוסריים. אחד הוא שאדם צריך תמיד לעמוד על הערכים המוסריים שבהם הוא מאמין ולעשות הכל כדי לשמור אותם. ואני
מאמין שאני תמיד צריך להגן על האנשים שקרובים אלי. אחד מהאנשים שקרובים אלי הגיע למצב שהוא צריך להגן על אחד הערכים שבהם הוא מאמין ולשים את עצמו בסכנת חיים. מה עלי לעשות? אם אני לא אעשה דבר ואתן לו לסכן את חייו אני אהיה צבוע שכן לא הגנתי עליו. אם אני לא אתן לו לסכן את חייו אז אני אהיה צבוע בגלל שמנעתי ממנו לעמוד על הערכים שלו למרות שטענתי שאדם תמיד צריך לעמוד על הערכים שלו. במקרה שכזה, שבו שני ערכים שאני מאמין בהם מתנגשים. אז צביעות תהיה בלתי נמנעת ולא יהיה אפשר לומר שאני לא בסדר.