אז החיים שלאחר איש ברזל

ממשיכה באימונים, הם הרבה יותר קצרים ומעטים יותר.

מרגישה שכל מה שאיבדתי לפני חוזר.

איש ברזל זה אורח חיים. משנה את הכל ב180 מעלות, קבוצת האימונים שלך נהיית חלק ממך (כי לזה אי אפשר להתאמן לבד)

המאמן כמו אבא שלך, התוכנית האימונים מכתיבה לך את היציאות החברתיות בערבים.

המשפחה חושבת שאתה הזוי- תומכת\לא תומכת.

מתאמן שעות על גבי שעות

מע העיכול לא מגיבה טוב, פציעות, פיזיותרפיסט.

ובטאק אחד הכל נגמר

ברור שמתכננים יעד נוסף, מבלי להכנס לדיכאון שאחרי (שקיים אצל רוב האנשים שמסיימים תחרות אחרי אימונים רבים)

מתכננת 2 חצאי איש ברזל לזמן הקרוב, אחד יהיה לפני שאתגייס, בסוף אוקטובר (אני מתגייסת בתחילת נובמבר)

והשני יהיה באילת- על מסלול איש ברזל ה7 הקשה בעולם (אה אגב, מצאתי את המסלול הכי קשה בעולם לאיש ברזל- חפשו נורבגיה)

בינואר, לא תהיה בעיה כלשהי להתאמן אליו בצבא, כי קילומטראז' לא חסר לי.

וגם יעד קצת יותר רחוק, איש ברזל מלא סבב שני בתור חוויה מתקנת. ביוני וונציה.