איזו מטומטמת אני. מה מכרתי בשביל זה.
הקיץ הזה לא היה קשה כמו שאני אוהבת לחשוב, לרחם על עצמי. אני אני ניתקתי את הכול בשבילו, מכרתי את האהבה הכי גדולה שלי בחיים, הצופים, בשבילו. מכרתי את החברות שלי בשבילו, מכרתי את הימים שלי, את כל הפוטנציאל שיכל להיות לי. במשך חודשיים ישבתי אצלו בבית ולא עשיתי כלום, ועכשיו אני משלמת את כל המחיר.
חברים כועסים עליי, מובלבלים, לא מבינים לאן נעלמתי. גם אני לא מבינה. מה הייתי מוכנה למכור בשביל האשליה של האושר?
אושר לא בא בבוקר שאני נמרחת איתו, אושר בא בעבודה קשה במשך שנה שלמה בשביל הסיפוק של לקבל את הפקיד שאת רוצה. אני מטומטות, איזו השפלה.
אני כל כך מתביישת בעצמי, מה מכרתי בשבילו?!
אני אוהבת אותו, מאוד, באמת. זה מה שהופך את זה לכל כך קשה. אני לא רוצה לוותר עליו אבל אני גם לא רוצה לוותר עלעצמי. מה דפוק בי שאני מוכנה לוותר על הכל כדי לחשוב שאני מאושרת?!
ועכשיו אני משלמת את המחיר, אין לי תפקיד בצופים, אני לבד, חברות לא מבינות אותי וכועסות עליי. רק עכשיו אני מצליחה להבין מאיפה ההורים שלי באו. איזו מטומטמת אני. איזו השפלה.
(המקום הזה הוא כמו בוסט של רגשות בעבורי ואני חייבת להקפיד להישאר מחוברת לכאן, אני לא יכולה לשרוד בלי המנה היומית של הלבביות מכאן)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נועה יוצאת לכבוש את העולם!