כמה זמן לא הייתי פה.
האמת שזה כולה חודש אבל זה מרגיש כמו שנות אור, מרחק מליון קילומטרים ממה שהייתי ומהמצב צבירה של הלב שלי מלפני חודש. זאת תקופה קשה, כל התקופה האחרונה, מודה. קשה לי מאוד. אבל עם הזמן, ככל שחולפות הדקות אני שבה לחיי והחיוך חוזר. עוד חתיכה מהלב חוזרת ועוד חומה ששיקמתי בעמל רב חוזרת לעמוד. עדיין לא פתרתי מחלוקות מסוימות, כגון איך לעזעזל אני אמורה להיות גם החברה שלו וגם החברה שלהן, אבל אני בדרך ודברים טובים לוקחים זמן.
אני מנסה להמשיך להסתדר, ולהמשיך הלאה ולהמשיך לחתור וזה לא מפריע לי (או שככה אני לפחות מנסה לשכנע את עצמי) שהרגליים שלי מדממות והידיים שורפות והלב שלי על בערך 9% כל השבוע ואז מגיע יום שישי והכול חזרה ברכבת הרים ופתאום הוא חזרה ב100% ואז שוב ב1% וכואב לי הלב אבל אני ממשיכה קדימה ולא עוצרת ולא מסתכלת לאחור.
דברים זזים משתנים ונוגעים במקומם, המצב בבית מתוח ולא בגללי (לשם שינוי) והבנות מגלות אמפתיה מבורכת. והוא ממשיך לאהוב אותי כל דקה בחייו וזה בעצם מה שביקשתי.
עריכה 16.11 23:12
שלא תחשבו, אני עדיין כאן. פשוט המילים האלה עדיין רלוונטיות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נועה יוצאת לכבוש את העולם!