כולם כל כך זוגיים ורק אני לא. אני לא מסוג הבחורות שיזכרו תאריכים עד מותם וישמרו פרח שהוא נתן לי לוואטאבר. אני פשוט לא כזו. אני לא יודעת להצטלם איתו ולהעלות לאינסטגרם או לפייסבוק. אני פשוט לא כזו. אני לא אוהבת לצאת למקומות לחגוג את החודש חודשיים שלושה עשרים. אני מעדיפה להתכרבל איתו מתחת לשמיכה ולראות איתו פמלי גיא. או סרט של טרנטינו, לאכול דוריטוס ולהתנשק.
אני לא יכולה לנסוע איתו לחול כי אני קטנה מדי בשביל זה וההורים שלי לא מרשים, אין לנו הרבה מוטיבציה לצאת לפיקניק וכאלו ואני לא יודעת, זה פשוט מרגיש שאנחנו לא עושים כלום למרות שאני איתו כל כך הרבה שעות ביממה שאם אני לא אשן בבית פעם בכמה ימים אני פשוט אהיה אצלו כל הזמן, ממש כל הזמן. אמא שלי ממש מתלוננת שאני שורצת אצלו בבית.
הוא הראה לי את השיחות שלו מ-שי, האקסית. לא יצא לי מעולם לבכות בנוכחותו, ואתמול בכיתי כמו ילדה. זה שבר לי את הלב לראות מה אני לא יכולה לתת לו, והיא נתנה לו כל כך בקלות. היא זכרה ושמרה דברים, הפתיעה אותו סתם עם כל מיני שטויות, הוא כל הזמן בא אליה, הם עשו מלא דברים ביחד, נסעו לארומה, לים, מלא דברים שאני בחיים לא אחשוב על לעשות איתו. והם הצטלמו כל הזמן, ואני שונאת להצטלם. היא הייתה קרובה לאחותו הקטנה, וגם אני אבל לא כמוה. אמא שלו אהבה אותה והיא רק בסדר לגבי. זה פשוט נדמה כאילו היא הייתה הרבה יותר עדיפה על פניי, וזה מעציב אותי לחשוב שאותה אהבו יותר ממה שאוהבים אותי, עובדתית. חוץ ממני, אני מניחה שכל הבית שלהם מעדיף את הבחורה שהוא היה איתה שנה ו.. ולא את הזנזונת שהוא הביא ישר אחריה, שהייתה בקשר מצוין עם ההורים שלו ועם האחיות שלו ולא המוזרה הזאת שמרגישה כל כך מגושמת כמו פיל בחנות חרסינה בבית שלו. זה קשה לי נורא לחשוב שהם מעדיפים אותה על פניי, למרות שאני רק מדחיקה את זה, כי זה נכון. אני יודעת עפ"י העובדות שזה נכון. אני לא אוכל אף פעם להיות חברה טובה של אמא שלו ואני בחיים לא אזכה לפז"מ שהיה לה. שנה ו.. לא הולכים ברגל, וכשלנו יהיה שנה ומשהו הוא כבר לא יחיה בבית. הוא יהיה בשנת שירות ואז חייל.
ולכולם הגיע הפז"מ הזה, ההכרות עם המשפחה, החיבוק החביב הזה מהמשפחה שלו, לכל זוג שאני מכירה. רק אני לא באמת זכיתי לזה, הם לא אוהבים אותי ולא כל כך רוצים בי, וגם ההורים שלי לא רוצים בו וזה הכי כואב בעולם. אני כל כך רוצה שיקבלו אותנו ביחד, שיאהבו אותנו. אני כל כך אוהבת אותו שאני רק רוצה שיהיה לנו טוב בשני הבתים עם שתי המשפחות. זה כל כך כואב לי שזה לא ככה.
לזכותו יאמר שהוא ניחם אותי המון והוא הסביר לי ממש בפירוט כמה שאני החברה הכי טובה שלו הרבה לפני שאני חברה שלו ואיך אצלה זה בכלל לא היה קיים. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי לזכור שהוא עזב אותי למעני, כדי להיות איתי. שהוא אוהב אותי הכי בעולם הזה.
זה לפעמים פשוט מרגיש כאילו זה אני והוא מול כל העולם וזה בודד לפעמים. זה הכול. אני מעדיפה אותו על כל יחס משפחתי שהוא, אבל זה לא נעים להרגיש ככה אף פעם. בטח לא כשזה כל מה שאת רוצה, שיקבלו אותך, שיבינו שאת נחמדה ושאת פדחנית אבל בסדר בסה"כ. שאת באה עם כוונות טובות ורצון ענק לאהוב.
כואב.
נועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נועה יוצאת לכבוש את העולם!