חזרתי הביתה מהקניות עם אמא,

הסכלתי למעלה, וראיתי ענן אפור עצום וכבד.

הסתכלתי מסביב וראיתי את הכל רטוב ושטוף.

שלוליות קטנות וגדולות פה ושם..

הצטערתי שפספסתי את הגשם הזה.

נכנסנו הביתה, הורדנו את הנעליים והלכנו כל אחד לעיסוקיו.

אחרי עשר דקות בערך, גשם ירד.

אבל לא סתם גשם, ממש מבול.

בהתקף פתאומי, חטפתי את הכפכפים שלי, כי לא מצאתי שום נעל עמידה לגשם

ויצאתי החוצה למבול בכפכפים, חולצה קצרה ומכנס ארוך.

הגשם היה חזק והיו המון רעמים וברקים.

זה היה יפה.

זה היה ממש מרגש, לעמוד שם בגשם, בחוץ.

הגשם הראשון שלי בחוץ.

גשם אמיתי.

למרות שהגשם מפחיד אותי,

על הגשם הזה לא כעסתי.

רק נהנתי ממנו, מתעלמת מהקור המקפיא

והשיער שמרטיב את חולצתי.

אחרי עשר דקות בגשם המקפיא התעשתתי.

נזכרתי שהכלב של השכנים נשאר בחוץ, ורצתי להכניס אותו.

המסכן פחד, מזל שנזכרתי שהוא חיי.