אני חושבת שזה ממש משעשע כשאני גאה בעצמי.

.

אני כל כך עייפה שזה נוראי. 

מהבוקר אני על הרגליים. שוטפת מטאטה, מנקה, מסדרת

והחדר שלי, אוי החדר שלי. מצב קטסטרופלי. חזרתי הביתה אחרי כל הניקיונות

וההורים דרשו שאני אסדר ואנקה אותו.

אז עשיתי איתם הסכם, אני אשטוף את כל הקומה התחתונה והם יסדרו לי תחדר.

הסכימו הפראיירים.

אני מתהלכת לי במגניבות של שביעיסטית גאה במסוף.

"ישלך שיער יפה"

*אה היא מדברת אליי?... היא עומדת מולך ומסתכלת עליך, דהה"

"תודה!" אכן היה מוזר. אחרי הכל, מי חשב שהשיער שלי יפה?

ככה בערך החיים שלי נראו כל אוגוסט. אאווח הגעגוע 

.

אתמול בערב אחותי נעלה אותי מחוץ לבית.

תודה מותק, גם אני אוהבת אותך. 

הייתי תקועה רק עם הטלפון שלי בחמישים אחוז סוללה...

משוגעת אני אומרת לכם... בסך הכל לא עזרתי לה להכניס פיצה לתנור כי קראתי.

אז התהלכתי במקום מגוריי המקסים (נוט) ובחצר שלי יחפה ולבושה בספק פיג'מה ספק בגד כלשהו

בסוף אמא המצילה שלי חזרה הביתה והכניסה אותי.

יוז'ק, "איה? טוד?"

מלאך. את מותק