שהם בעצמם לבד עושים עבודה נפלאה.

*אויש אני חייבת לתת לזה איזכור, לא יכולה להתאפק

"אני יעשה לך בושות!"

"לא כי עד עכשיו היית שלט פרסום נהדר"

"בושות! בושות!"

מצטערת*

.

הם הולכים עכשיו, לבושים בשחור, חלקית לפחות תודה לאל

לחגוג "לזכר ימים עברו" הפאנקיסטיים והמחתרתיים שלהם, במועדון הכלב והחתול למסיבה שנקראת "בחזרה לפינגווין!"

ובמילים אחרות, הם הולכים להיפגש עם חבורת זקנים בני גילם במועדון אפלולי ולרקוד לצלילי מוזיקת שנות השמונים המחתרתיות.

מסתבר שבתור צעירים ההורים שלי היו הולכים לאותו מועדון, שנקרא פעם פינגווין, לבושים בשחור ורוקדים לצלילי להקות מחתרתיות

(ששדרני הרדיו לא שמו את השירים שלהם והם היו בעיקר באנגלית או גרמנית.) והם אף פעם לא נפגשו!

בעיקר בגלל העובדה שאמא שלי הייתה באה בימי שישי ואבא בשלישי ושבת.

שיהיה, שיילכו לבלות. במילא החיים שלהם כבר בחצי הדרך לסוללה חלשה.

ועכשיו נעבור אליי.

כי הבלוג הזה הוא עליי ואתם כאן בגללי.

ואני בכלל לא מפתחת שיגעון גדלות...

ישלי חדשות מרעישות בשבילכם

אני לבד.

תעשו עם המידע הזה מה שבא לכם

יוז'ק. שיר ♥